שלום. מחפשת עזרה איך לעזור לעצמי. מפריע לי כל פעם מחדש להתרגש מדי מאנשים טובים והוגנים, שאני פוגשת בחיים, בונה אתם קשרים אנושיים, עובדת, לומדת או נעזרת בהם וכמובן, נפרדת וזוכרת. נשמה רגיל. כן, רגישה. רואה יותר מידי דברים סמויים מין העין. אז מה? כמו שלמדתי בחיים להתמודד עם תוקפנות, קורבניות וקנאה,(במידה, כמובן) ,מאמינה שאפשר לעבוד גם על אהבה וחיבה. לפעמים מעדיפה לא להרגיש, כי לצערי, לא התברכתי בכישרון אומנותי, לכן לא יכולה לבטא רגש בצורה כזו..
יכול להיות שבעיה בנושא הזה היא בתחום של גבולות, כמה שזה נשמה נוקשה, לא לגלוש מידי עם הרגש, לא להגזים גם עם דברים טובים. ישנו גם קושי לאבד, להיפרד, לשחרר, אפילו אם הדבר הטוב - הוא בעצם, רגש, לא לשכוח להזכיר לעצמי ש"לא נורה כ'כ, לפעמים חווים אבדנים כבדים יותר". זה לא נורה לעשות דה-הומניזציה של סובייקט, (מזכירה לעצמי) בקטנה, מדי פעם..(לא,נשמה לי נורה . אולי אפשר אחרת?). לבכות ולכאב כבר יודעת, ו"להישאר במקום", לחכות שיעבור, גם עושה. עדיין, מנסה לחשוב, אם יכולת ליצור יכולה להקל על תסמינים, מה לעשות במקרה שלי, שנראה די דבילי, כשאני מתבוננת בו מנוסח בכתב. מין בקשה ל"ערכה לטיפול עצמי" לבעיה כרונית. מילא, כשכואב מידי כבר פחות חשוב, איך זה נראה..
שלום אילנה.
נדמה לי מתוך מכלול הדברים שכתבת שאת שואלת איך לטפל בעולם הפנימי שלך, איך לווסת אותו ואיך לחיות בתווך שבין התרגשות, שמחה וחיות לבין שמירה על עצמך. אלו שאלות שממעותיות אשר כמו שאת כותבת, אני לא בטוחה שאפשר לתת להן "ערכת כלים" או "טיפ". לאור זאת, מציעה לשקול פנייה לטיפול פסיכולוגי בו תכולי ליהנות ממרחב לחשיבה, התבוננות ובנייה של עצמך.
ליטל
