היי, הפגישה היום הייתה קשה. בקושי הצלחתי לשבת עד תום הפגישה. עצרתי את עצמי מלקום וללכת באמצע. אני בטיפול מעל שנה. אני חושבת שמבחינת המטפל דווקא הפגישה הזו הייתה מוצלחת. מבחינתו הוא השיג לכאורה איזשהו שינוי מחשבתי, שהתוודתי עליו בפגישה. זהו שינוי שהוא התאמץ רבות על מנת להשיגו. ואילו אני, לאחר שהתוודתי על השינוי הטוב לכאורה שחל במחשבתי (קשור לפגיעה מינית שעברתי) כל כך כעסתי עליו והכל לפתע היה נראה לי לא אמיתי ומזוייף. ומה שהכי פוגע זה שאני חושבת שהוא אפילו לא הבין ולא חש שאני פגועה ושאני לא כהרגלי, לא הבעתי במילים את הכעס והפגיעה. ושעה לאחר תום הפגישה ביטלתי את הפגישה בשבוע הבא. לא יכולתי לשאת את זה יותר. רציתי לבטל בכלל, את הכל, את כל הטיפול. לא רציתי יותר. ובסוף ביטלתי רק את הפגישה הקרובה. הוא לרוב מטפל מסור וקשוב. אבל משהו בי מתקשה לקבל אולי את ההתקדמות שחלה. אני מתקשה להבין בעצמי. אני רק יודעת שאני כעוסה ופגועה ואני לא ממש מבינה באמת למה. ואני לא מסוגלת לדבר איתו על זה. ואני חושבת שהוא אפילו לא הבין שאני פגועה. וגם כשביטלתי את הפגישה הוא הגיב בסלחנות , כך שהוא בוודאי שלא הבין דבר.
תודה על האוזן הקשבת...