שלום מיטל.
ברמה הפרקטית, גיל שנתיים הוא עדיין גיל לא חריג לנשיכות, ובפרט סביב הולדת אח נוסף. לכן, כדאי להתייחס לנשיכות באופן ענייני- להפסיק אותו פיסית ולומר "אנחנו לא נושכים גם כשכועסים/עצובים וכד'", ולהמשיך הלאה.
ברובד נוסף, אני מציעה לבדוק האם הקשיים נוגעים לנושא של נפרדות. גיל שנתיים הוא הגיל בו ילדים מתחילים לבסס עצמיות נפרדת ומתחילים לחוות את הפערים בינם לבין הוריהם ולכן נושאים של גבולות, פרידות (למשל, ה"פרידה" למשך שנת הלילה) הופכים לא פעם לרגישים יותר. הנושא יכול להפוך טעון עוד יותר סביב הולדת אח נוסף אשר בוודאי דורש תשומת לב רבה. בנסיבות אלו, יתכן והנשיכות והקשיים סביב השינה הם בטויים לאתגרים ההתפתחותיים הנורמליים איתם הוא מתמודד. במובן זה, סביר להניח שתגובה יציבה ואסרטיבית לגבי הנשיכות והשינה במיטתו יביאו עם הזמן לשינוי. עם הגמילה נדמה לי שכדאי לחכות כדי לא להעמיס עליו היבט נוסף של עצמאות, ובפרט אם הגננת חשה שאינו בשל לכך (למרבית הגננות יש ניסיון וידע רב בנושא וכדאי לסמוך על עצתן). במידה ואתם מרגישים קושי, מציעה לפנות למספר מפגשי ייעוץ הוריים (יתכן ושיטת אדלר תתאים) כדי לכוון את התהליך באופן נינוח ובטוח יותר.

ליטל