שלום ליטל, ניסיתי להיעזר בהורים למרות שזה נוגד את החרדה... לא פעם ולא פעמיים אמרתי לאמא שלי והיא פשוט לא מבינה מה זה הדבר הזה היא לא רואה אותי בבי"ס ולא מבינה מה אני עובר, ואני גם לא רוצה לשתף אותה אני לא מהאלה שפתוחים להורים,
היא אמרה שזה יעבור לבד, ושהיא חושבת שזה ביישנות למרות שהסברתי לה שלא, וזה מתסכל אותי כל הדבר הזה...
מקווה שיש לך פיתרון אחר כמו תרופות שאני יכול להשיג לבד שאני ייקח אותם קצת בצורה זמנית כדי להעלות לי תביטחון ולהשיג חברים...
או פיתרון שאני יכול להשיג לבד
שלום נועם.
צר לי שנתקלת באי הבנה לקושי ולכאב שלך על אף המאמץ הכרוך בחשיפה, אני יכולה לדמיין שזה מרפה ידיים.
לצערי כל עוד אתה קטין לא תוכל לפנות לטיפול פסיכולוגי או תרופתי ללא הסכמת ההורים. לכן, למרות הקושי הטמון בכך, אני חושבת שכדאי להתעקש, ואם יש צורך גם לפנות ליועצת בי"ס ולקבל את הכוונתה ועזרתה. במקביל, אני מציעה לפנות ולהתייעץ בקו החם של על"ם המציע תמיכה אנונימית לבני נוער. בשיחה, אפשר יהיה אולי להבין יותר לעומק את הקושי ולחשבו על פתרונות רלוונטיים.
ליטל
