לא מזמן התחלתי טיפול פסיכולוגי , המטפלת מפעילה את "קסמיה" מכילה, מקשיבה, דואגת, מעין דמות הורית עוטפת.. כאילו מנסה להכניע אותי או את התנגדות שלי לטיפול.
והנה זה בא, פרץ הרגשות של כל הצרכים שלי שלא מולאו בילדות. אני בבית וחושב עלייה, מתגעגע אלייה, מפנטז עלייה, רוצה שהיא תעטוף אותי בחיבוק וליטוף כמו תינוק. רוצה להיות נוכח ליידה כאילו היא איזו קרן שמש חמימה שמפשירה אותי מכל הקיפאון שהייתי בו שנים.
זה פחיד אותי.
אני מתקשה להתמודד עם אכזבה, או תסכול .
ביום שאני ירגיש ממנה שהיא לא מבינה אותי או שאני ירגיש שאין לה כוח אליי זה ישבור אותי לחתיכות . אני לא יכול לשאת את ההרגשה הזו אם היא תגיע. כנ"ל לזלזול או חוסר כבוד מצידה. אני יכעס על עצמי שנתתי בה אמון. זה ירגיש לי כמו סוף העולם.
אני מפחד שזה יחליש אותי ואני יאלץ לעזוב את הטיפול כי אני פשוט לא מסוגל להתמודד עם ההרגשה שכזאת.
אנו מנסה לזכור שהכוונות שלה טובות
והיא מנסה לעזור לי, אבל אני מרגיש שאני נקשר אליה וזה מכאיב...
.
שלום אייל.
אתה מתאר ברגישות רבה את עוצמת האימה אשר מתעוררת כאשר נבנים יחסי תלות, ואני מתארת לעצמי שחוויה זו קשורה לחוויותיך בעבר עם הדמויות בהן היית תלוי. הקשר הטיפולי מאפשר שחזור של חוויות ואזורי חוויה אלו ולכן הפחד שמתעורר בך והאימה מפני "בגידה" של המטפלת הם לא רק מובנים, אלא גם חשובים מאוד, ולכן אני מציעה לך שתף את המטפלת ברגשותיך ולנסות לעבד אותם יותר לעומק. במקביל, כדאי לזכור שבניגוד לעבר בו יתכן וחוויות של אכזבה לא עובדו ולא זכו למענה, בטיפול אפשר וכדאי לדבר על החמצות, פספוסים ופגיעות מצד המטפלת. במקרים רבים, דווקא חוויה כזאת של טעות עם אפשרות להתבונן עליה ועל מה שעוררה היא חוויה טיפולית מקדמת ומשמעותית ביותר.
אני מתארת לעצמי שהדברים שכתבתי לא מעלימים את הפחד, אך אני מקווה שמסייעים לראות אותו לא רק כדבר נורא שיכול לקרות לך, אלא גם כהזדמנות להרחבת הכרותך עם עצמך ועם עולמך הפנימי.
ליטל
.jpg)
