היי ליטל,
אני בת 30, חיה חיים נורמטיביים לחלוטין, בריאה בגוף ובנפש, יש דבר אחד שלאורך השנים מקשה עלי.
אני נורא רגישה, דומעת מהר, סרטים, כתבות מרגשות, אפילו כשמישהו מספר לי משהו אישי שלו מרגש אני דומעת.
אני עובדת עם נוער ובשיחות איתם על הקושי שלהם אני פשוט הרבה פעמים לא יכולה לדבר ולעזור כי הדמעות חונקות גם אותי. התייעצתי עם מישהי והיא אמרה שזה הזדהות יתר, יש דבר כזה ? תוכלי לפרט או לשלוח אותי לחומר קריאה על דבר כזה
תודה רבה
שלום הודיה.
הגבול בין רגישות ואמפתיה לבין "הזדהות יתר" הוא גבול דק.לא פעם, מי שנותן לדברים ולאנשים אחרים לגעת בו באופן עמוק כל כך חי חיים עשירים מאוד, אך לעתים גם כואבים יותר. בהקשר זה, אני חושבת שאם את מרגישה שהדברים נוגעים בך חזק מדי, באופן שמביא לפגיעה בתפקוד או סבל,או אם את פשוט סקרנית להבין על כך יותר, כדאי לפנות לטיפול פסיכולוגי שיסייע לעבד ולהבין את הדברים. במידה ואת לא מרגישה צורך בכך, אני חושבת שאפשר פשוט לקבל את עצמך כך, ולדעת שלרגישות הגבוהה יש היבטים חיוביים יותר ופחות.
בקשר המקצועי, מציעה לך לקרא על המונח "הזדהות השלכתית". יכול להיות שיעניין אותך.
ליטל
.jpg)
