שלום רב
שמי יעל. בת 45 גרושה+2 ילדים בוגרים.
לפני 4 שנים פגשתי גבר גרוש+1 שכבר בתחילת הקשר הודיע לי שלא יצא כלום ביננו, והקשר היינו זמני היות והוא נמצא במקום אחר בחיים, והשאיפה שלו להכיר מישהי ולהקים משפחה. בכל זאת, נשארתי איתו. כל הקשר היה חד צדדי לחלוטין, אני נותנת, משקיעה ויוזמת, והוא מבחינתו אף פעם לא הראה שום רגש, אף פעם לא הפתיע, לא השקיע..פשוט כלום. הקשר היה עם חוקים מאוד ברורים, היתה מחויבות אחד לשני, טלפונים יומיומיים, בילויים יחד, סה"כ היהי כייף, אף פעם לא רבנו, היה לנו כייף יחד, אבל אף פעם לא הכרנו בין הילדים או שעשינו משהו שיכול להראות שהקשר הוא זוגי ורציני. נפרדנו מספר פעמים מיוזמתו במהלך התקופה, בטענה שהוא רוצה להתקדם, רוצה להתנקות ולכן מבקש נתק, כמובן שכל פעם הייתי לוקחת את הפרידה קשה.. אך איכשהו אחרי חודשיים היינו חוזרים.
לפני כחודש שוב הודיע שמבקש להתנתק. שוב אותה סיבה. אני יודעת שהקשר לא היה טוב לי.. יכול להיות שמבחינתו זה היה נוח.. אבל אני פיתחתי רגשות.
אני מתקשה להבין כמה דברים.. למה אני לא מצליחה להוציא אותו מהראש שלי? למה, למרות שאני יודעת שסבלתי בקשר הזה מבחינה רגשית, אני עדיין מחכה שיתקשר ואולי נחזור? למה אני לא מפנימה שזהו.. צריך למחוק אותו? למה קשה לי להבין שהוא לא מתאים לי ושבאמת אנחנו במקומות שונים בחיים?