היי ליטל.
קודם כל אני מאד מודה לך על התמיכה בפורום,אבל יש לי ממש שאלה קטנה. מאז שהמצב של אבא שלי הידרדר, אימא שלי בדכדוך ממש גדול. אישה בת 75 שכל יום מהבוקר עד הלילה בבית חולים עם אבא שלי בקושי עומדת על הרגליים לרופאים בבית חולים לא איכפת מהמצב גם הנפשי של אבא שלי,אבא שלי בנוסף חולה באלצהיימר,והוא כל הזמן בוכה שהוא רוצה הביתה. ממש כואב לי הלב אני איכשהו דווקא מנסה לטפל בעצמי לבד עם כל העצבות בזכות הטיפים שנתת לי אבל יש שעות לא כל היום אבל במיוחד בשעות הערב שממש אני מרגישה,עצבות כל כך גדולה. ההורים שלי היו אנשים שמחים כל כך כל הזמן בילו עם חברים משפחה שמחה,ולצערי לפני שנה דוד שלי ז"ל ואחות של אבא שלי ז"ל נפטרו בהפרש של שבוע ואז המשפחה פשוט התפרקה. זה לא אותה שמחה שהייתה גם אני אחרי הטראומה דווקא מהאשפוז ומהטיפול השגוי הנפשי שעברתי הכול ביחד. את לא מבינה ליטל אני לא מאחלת לשונאים שלי לעבור כאלה דברים. בגלל זה רציתי לשאול בשעות מסויימות לא כל היום במיוחד בשעות הערב כי רוב הזמן אני לבד בבית,מה לעשות עם כל העצב הזה בנוסף לספרים ומיינדפולנס שאני כן עושה אני מנסה להסיח את הדעת בכוח, אני דיברתי עם רופאת המשפחה אבל גם תרופות כאלה לא עוזרות לעצבות במצב כזה. גם שוב אני לוקחת הכל על עצמי גם נקיונות,קניות אז נכון אני עסוקה אבל בערב מתחילות המחשבות השליליות המדכאות, לא חס וחלילה אובדניות או כאלה אני אוהבת את החיים אבל כל הזמן אני חושבת כמה היה כיף לפני כל המשבר שלי שהיה ולפני כל מה שקרה לדוד ודודה שלי ז"ל ואבא שלי שהיה בריא שהייתי הולכת איתו הרבה לטיולים וספורט. תמיד היינו משפחה שמחה בעבר. פשוט מגיע הערב ושאימא שלי מגיעה הביתה עם כזה בכי ודיכאון זה עושה לי רע בלב אני כל כך רוצה לעזור לה, אבל שאני רואה אותה ככה וגם כמובן העצבות היא גם שלי כי זה אבא שלי מה דעתך על העניין להתגבר לבד בינתיים עד שיהיה לי כסף לקנות את הספר של טל בן שחר אני דווקא רוצה לקנות את הספר וגם ספרים של פסיכולוגיה חיובית.מבחינה מעשית ונשימות איך אני יכולה לעבור משלילי לחיובי ולהפוך להיות אופטימית? ממש תודה. אני ממש מתנצלת על ריבוי השאלות אני יודעת שאת חושבת שאני צריכה לחזור לטיפול אבל באמת אין סיכוי. עם יש לך איזשהי הצעה על איך להיות אופטימית במצבים קשים אשמח לדעת או איך לעבור משלילי לחיובי אשמח מאד. ממש תודה ליטל אני ממש מתנצלת אני יודעת שזה משבר אבל זה יעבור למרות שמה שאני כותבת עכשיו זה כבר קצת אופטימיות אבל עדיין כל עוד שהמצב בבית לא קל ועד שאבא שלי ישתחרר מבית חולים מה עושים? ממש תודה רבה