אני לא מסוגלת כי זה פשוט כואב כל כך שאני מרגישה ככה. אני יודעת שזה לא בסדר לחשוב ככה על עצמך אבל זה קבור עמוק בפנים. איך אפשר להודות בפני משהוא שאתה לא אוהב את עצמך .. זה ממש משפיל
שלום לך. אני שומעת את עוצמת המבוכה והכאב, למרות ש"מבחוץ" אני חייבת לומר שאני לא רואה בתחושות שאת חווה שום דבר משפיל. להיפך, אני חושבת שהיכולת שלך לזהות, להתבונן ולדייק את תחושתייך היא יכולת יפה ומרשימה. אני מתארת לעצמי שזה לא משנה את הרגשתך ובמובן זה, אין מנוס מ"לקפוץ למים" ולשתף את הפסיכולוג למרות הקושי, או לשתף אותו בכך שיש משהו שאת לא מסוגלת לומר עקב תחושת המבוכה וההשפלה. אני מאמינה שעם הזמן הקושי יתרכך ותוכלי להביא את עצמך באופן מלא יותר. ליטל
