שלום לך. אני חושבת שהשאלה המרכזית היא מדוע כל כך קשה לך לומר לפסיכולוג את הדברים כמו שהם. האם את חוששת מתגובתו? מכך שלא יאמין או לא יקח ברצינות את דברייך? האם החשש הוא מכך שיאמר לך או שתביני מתגובתו שאין דרך לטפל בתחושה עמוקה ומכאיבה כל כך? יתכן שאם תצליחי לברר בינך לבינך מדוע כל כך קשה לך לומר את הדברים כמו שהם, תצליחי למצא בעצמך את הכוחות לכך בכל זאת. במידה ועדיין תקשי, אפשר גם להיעזר בכתיבה ולהביא לפסיכולוג את הדברים כשהם כתובים מראש. מעבר לכך, לשאלתך האם אפשר לטפל בנושא של היעדר אהבה עצמית, אני בהחלט חושבת שכן. היעדר אהבה עצמית עומדת בבסיס סימפטומים וקשיים רבים, ואני חושבת שההבנה שלך שחלק מקשייך היומיומיים נובעים מכך היא הבנה חשובה המהווה צעד בדרך לשינוי והתמודדות. במובן זה, אני חושבת שיש סיבה לאופטימיות ושאם תצליחי להעלות בטיפול את הנושא ולטפל בו לעומק, התחושות והקשיים שנלווים להם אכן יוכלו להשתנות. ליטל