שלום ליטל.
לא מבינה מה קורה לי, רק רוצה להרוס, להשמיד ולסיים.
מטופלת כבר שלושה חודשים והרבה פעמים יוצאת מהפגישה עם גוש בגרון.
מרגישה שלא ממש רוצה לשתף בדברים הבוערים ומעדיפה לדבר על נושאים יותר שוליים . בכלל כל הזמן מתלבטת אם כדאי להמשיך ולהיות מטופלת.
כשאני מביאה את ההתלבטות הזאת לטיפול נראה לי שהיא לא ממש נלקחת בחשבון.
מה עושים?
שלום רותי.
המטרה במפגשים הטיפוליים היא לתת מקום, לסמן ולעבד את מה שקורה למטופל בזמן אמת, את מה שהוא מביא איתו לפגישה, בין אם מדובר ברצון להרוס, בהתחמקות ממגע עם הדברים המכאיבים או בהיבטים נפשיים אחרים. במובן זה אני חושבת שהשאלה המרכזית היא האם השיח הטיפולי מצליח "לתפוס" ולתת מקום לחוויה המרכזית שלך או לא. אם כן, אני מציעה לתת לדברים זמן ולשאת אותם למרות הכאב. אם לא, אני חושבת שכדאי להציף שוב ושוב ובחוזקה את התלבטות שלך לגבי המשך הטיפול, ואף לומר למטפלת ישירות שאתן צריכות לתת לכך יותר מקום. אני חושבת שאחת ההחמצות הגדולות ביותר היא קיום קשר טיפולי בו מדברים "ליד" ולא על החוויה הרגשית שמתעוררת בזמן אמת, ובמובן זה אני מציעה להעלות את תחושותייך שוב ושוב, עד שתרגישי שהן מקבלות מענה מספק.
ליטל
.jpg)
