שלום שלי.
את מתארת תחושות קשות כל כך, ואני מצטערת לשמוע על החוויה שעברת בטיפול ועוררה תחושה שזו לא שיטה מתאימה עבורך.
מתוך הדברים שתיארת, אני נוטה להסכים עם הרגשתך ש"משהו לא במקום". החיים אכן לא צריכים להיות כל כך קשים, כואבים ומטלטלים.
נשמע שאת עושה מאמצים רבים להקל על עצמך אך עדיין מרגישה צורך במתודה מקיפה ועמוקה יותר לשינוי ולכן יש שני כיוונים שעולים בדעתי.
הראשון הוא לפנות לטיפול פסיכולוגי בשיטה שונה מהשיטה בה טופלת. תחת הכותרת של "טיפול פסיכולוגי" יש מגוון עצום של שיטות שונות מאוד במהותן ובאזורים הנפשיים בהן הן נוגעות. ישנן שיטות שמכוונות למגע באזורים נפשיים עמוקים ולכן גם יכולות לעוררות תגובות קשות כפי שחווית בעוד ששיטות אחרות מתמקדות בעיקר בסימפטומים וברכישת טכניקות להקלה על הסבל, ואינן מגרות את האזורים העמוקים והכואבים כל כך. אני יכולה להבין מדוע אחרי מה שחווית את נמנעת מכל טיפול, אך ההימנעות הזאת שוות ערך בעיני למצב בו אדם שפיתח תגובה אלרגית לאקמול מסרב לקחת אנטיביוטיקה. זו הכללה שיכולה להביא איתה החמצה משמעותית, ויתכן שאם תעזי להתנסות בשיטת טיפול שונה תוכלי להיתרם משמעותית.
כיוון נוסף שאת יכולה לשקול הוא טכניקות מיינדפולנס, מדיטציה או חשיבה בודהיסטית. אלו טכניקות שמכוונות לקבלה והקלה על סבל. אני לא יודעת האם יוכלו להציע פתרון עמוק לאורך זמן, אך אולי יוכלו להקל עלייך בינתיים ולחזק את אמונתך ביכולת להתמודד עם טיפול פסיכולוגי בעתיד.

כיוון מחשבה נוסף שאני רוצה להציע הוא בדיקה בינך לבין עצמך לגבי העמדה שעולה מדברייך לפיה שום כיוון אינו אפשרי כרגע. זה אולי לא נכון לגבייך, אך במקרים רבים פועלים בנפש כוחות מנוגדים- בעד ונגד החלמה ושינוי ואני מציעה לבדוק האם חלק מהרתיעה מטיפול פסיכולוגי ומהעמדה לפיה טיפול תרופתי הוא בלתי ניתן להשגה כרגע הם גם ביטוי לחשש ורתיעה משינוי. לפעמים המצב המוכר הוא מכאיב ומייסר, אך השינוי מפחיד עוד יותר. שוב, אני לא יודעת אם זה רלוונטי לך, אך מציעה לבדוק בינך ובין עצמך.

ליטל