שלום,
אני לא יודעת איך להסביר בדיוק מה עובר לי בראש. הכי קרוב למה שעובר עלי עכשיו, מלחמה.
הראש כל הזמן בסערה, קולות פנימיים שרבים בינם לבין עצמם: ״את כלום, שמנה, חסרת תועלת, לא רצויה..״
רגשות של שנאה עצמית בין תקווה, רצון לסיים את הכל לבין הרצון להחזיר מלחמה.
הרגשה של ריקבון לבין לידה מחודשת, חוסר מוטיבציה לעומת עודף מוטיבציה.
אני יודעת שמשהו לא בסדר, תחושת תשישות מסערת הרגשות שמתחוללת בתוכי.
אני יודעת שאני זקוקה לעזרה אבל לא טיפול פסיכולוג. ניסיתי, מעולם לא חווית התקף חרדה כל כך עוצמתי כמו שחווית במהלך הפגישות (המטפלת בעצמה המליצה על ההפסקה של הטיפול בעקבות הנזק הפיזי והנפשי שנגרם לי).
יש לי חברות שבזכותן אני פה, אני מנסה לעזור לעצמי בעזרת מדיטציה, נאומי מוטיבציה ושיתוף חברותי ברגשותי, אך עם זאת אני מרגישה שאינני מתקדמת, שאני נכנעת לאותן קולות פנימיים, לסערת הרגשות, לשנאה העצמית!
אני לא יכולה לאבחן את עצמי אבל אני רואה, מרגישה שמשהו לא במקום שאמור להיות.
