הייתי מטופלת אצל פסיכולוגית במשך שנתיים עקב דיכאון קליני. לפני מספר חודשים סוף כל סוף היה שיפור משמעותי במצב רוח ובתפקוד והחלטנו על הפסקת טיפול. לאחרונה שוב חידשתי את הפגישות כי אני שמה לב שיש חוסר שקט תמידי שממש מפריע לי . מעין מועקה יושבת ורובצת לה ואני עדיין לא חזרתי לסורי. אנחנו מדברות על זה אבל קשה לי לומר בגלוי - שממש קשה לי החזרה למסלול וזה דורש אנרגיות שלא תמיד קיימות . לא רוצה לאכזב את הפסיכולוגית ולא לפגוע ברגשותיה כי התהליך היה ארוך ולא פשוט. אני לא חושבת שאני בדיכאון אבל לא לפרוק הכל בפגישה מעיב עליי. האם אחרי החלמה מדיכאון באמת לוקח זמן עד שממש חוזרים לאנרגיות מלאות ?
שלום לך.
נשמע שעשית דרך משמעותית ולא פשוטה, ואני יכולה לדמיין כמה היית רוצה כבר להיות "אחרי הכל", ומתוך כך, אולי, כמה קשה להרגיש שלפסיכולוגית יש סבלנות ומקום לכך שההחלמה אינה "מושלמת".
לשאלתך, דיכאון הוא סימפטום של היבטים רגשיים שונים ובמובן זה, גם כאשר הסימפטום הדיכאוני נעלם, לא פעם נותרים ביטויים לקושי הרגשי שאצלך, אולי, באים לידי ביטוי בחוסר שקט וחוסר אנרגיות. כמו כן, הקשיים שאת חווה עשויים להצביע על היבטים נוספים כסיום הטיפול טרם זמנו וקושי להיפרד לגמרי מהמצב הדיכאוני המכאיב אך המוכר. במילים אחרות, אני לא חושבת שהקשיים מהם את סובלת כרגע לא צריכים להיות מקור לאכזבה או אשמה,אלא חומר להתבוננות וחשיבה משותפת. טבעי שהסתרת חלק מתחושתייך בטיפול מעיקה עלייך, ואני מאמינה שבאמת חבל לא להביא לטיפול את הדברים כמו שהם, באופן שיאפשר לך לעבד אותם וכך, אולי, גם לזוז מהם.
ליטל
.jpg)
