שלום רב, אני כל כך מבולבל שאני לא יודע איך לתאר את מצבי אני מרגיש שחזרתי משיגעון לשפיות יחסית אבל אני עדיין מנסה לצאת מההרגשות ההזויות.
כבר שנים שאני מנסה להתגבר על הערכה עצמית נמוכה ורוב הזמן אני מעסיק את עצמי בשאלה איך לפתור את זה כבר ואני מיואש.
הייתי בטיפול CBT שלא סיימתי עד הסוף כי משום מה אחרי כמה מפגשים הטיפול עשה עלי רושם שהוא לא רציני והרגשתי שאנחנו טוחנים מים ומסתכלים על כל מיני כרטיסים של רגשות.
עברתי סדנה של NLP שעשתה שינוי כלשהו אבל יחסית ממש קטן.
אחר כך עברתי טיפול אצל עוד מטפל. אני מרגיש כאילו כל שנה אני לוקח טיפול.
עברתי תקופה שבה פשוט בידדתי את עצמי למשך 3 חודשים שבהם חפרתי בתוך הראש שלי והאמת שזה מאוד עזר לי לצאת מדיכאון מאוד לא נעים והרבה מאוד מהחרדה החברתית שהייתה לי נעלמה אבל עכשיו במקום חרדה חברתית אני מרגיש שהתמכרתי לאהדה חברתית. מבחור מופנם הפכתי למכור לצומי.
מופיעים לי כל מיני הרגשות שאני מרגיש כמו איזה ילד קטן ואני יודע שזה בסך הכל טריגרים ואין להם משמעות אבל הם מופיעים בעקבות כל מיני תרחישים והעניין הוא שאני גם באמצע תואר קשה מאוד וזה מאוד מאוד מאוד קשה לשלב את כל זה ביחד. עבודה רגשית במקביל לכל הלימודים האלה זה פשוט גיהנום.
אני מרגיש לפעמים שיש בי 2 אנשים. אחד מבוגר רציני אחראי שקול והשני הזוי.
אני מחפש פתרון. אני מחפש בן אדם שיוכל לשבת איתי ולהוציא אותי מזה אחת ולתמיד כי כמה מאמצים ומשאבים אפשר לבזבז וכל אחד מבטיח שאצלו הכי טוב ואצל כולם יש 200 שנה של הצלחות ו 0 כשלונות ומבטיחים לחשמל או להפנט או לצבוט או שעוד משהו אבל משום מה ברגע האמת הכל לא כזה מושלם.
הייתי אצל פסיכיאטר שאמר לי שהפחדים שלי הם "האופי" שלי והוא נתן לי כדורים נגד דיכאון. מזל שלא האמנתי לו ובדיוק אחרי זה עברתי את התקופה של ההתבודדות ואין פחדים יותר אז איך זה חלק מהאופי שלי?? אני די בטוח בזה שהאופי שלי בהיעדר כל הטריגרים המעצבנים הללו הוא בסדר גמור. אבל איך להסיר אותם כבר?? אולי צריך לעשות הערכה אולי יש לי איזו הפרעת אישיות ספציפית אולי זה לא סתם חוסר הערכה אולי עוד משהו? האם יש מישהו שיכול להתחיל איתי מההתחלה ועד הסוף מסודר ולאבחן ואז שנבין מה אפשר לעשות והאם אפשר לעשות עם זה משהו בכלל אולי זה לא החשיבה שלי? אולי זה הורמונים או משהו? איך ישר שולחים ל CBT??
השאלה שלי היא איך לעשות סדר בכל הבלאגן הזה? למי ללכת איך לדעת מי רציני ומי לא רציני? כי אני סטודנט המשאבים שלי הם מוגבלים אני לא יכול לנסות את כולם ביחד הלוואי ויכולתי.
שלום מיכאל. אני מצטערת לשמוע על התסכול ועל החוויה השלילית שנשארת איתה בתחום הטיפולי. אני יכולה להבין, מתוך כך, כמה היית רוצה לקבל הגדרה ברורה יותר לקושי והפניה לטיפול מתאים שיביא לשינוי יציב. לצערי, קשה לי להמליץ על סמך הדברים שכתבת בלבד. מציאת הטיפול והמטפל המתאימים היא לפעמים תהליך שלוקח זמן, וחלק מהאנשים אכן צריכים לעבור כמה ניסיונות עד שהם מוצאים את הטיפול שמביא לשינוי מהותי. במובן זה, אני לא רואה מנוס מלהמשיך לחפש, ואולי לנסות לברר מול המטפל/ת אליהם תגיע האם קיים קושי אישי בהתחייבות ויצירת קשר טיפולי ארוך טווח. אפשרות נוספת שעולה בדעתי היא לפנות למרכז טיפולי (באוניברסיטה, מרפאה של קופ"ח או מכון טיפולי פרטי). במרכזים אלו בדרך כלל אפשר לבנות תכנית טיפולית כוללנית המשתנה בהתאם לצרכים, וההערכה נעשית על ידי אנשי צוות המנוסים בתחום ההערכה. בכל מקרה, אל תתייאש מהחיפוש. נשמע שכבר הפקת דבר מה מהדרך שעשית, ויתכן שעם הזמן והמשך הטיפול שינויים אלו יתייצבו. ליטל
