שלום רב
לפסיכולוגית מנהלת הפורום
בוקר טוב ושבוע טוב
פעם ראשונה שאני פונה בבקשה בפורום בכלל .
פעם ראשונה שאני מרגיש צורך לפנות ולהתייעץ.
אני בן 50 ללא בעיות רפואיות או מחלות ברקע.
אני לא נוטל תרופות קבועות לא מרשם ולא אחר.
אני נשוי ומאושר מגיל 19 הילדים גדולים וברשות עצמם.
אשתי חזרה מערב נשים בחברת חברות טובות של שנים
ושיתפה שהיא מתארגנת לטוס בעוד שבוע (מחר) מיום ב' עד ה'
עם קבוצת הנשים ליוון. שמחתי מאוד מה שטוב לה אני בעד.
זה לא חדש, ולא בהפתעה, ולא טיסה ראשונה, ויופי שכייף לה.
פתאום מהערב עד רגע זה שאני כותב אני עובר התמודדות שלא
הכרתי בתוכי, בעצמי בפנימיות שלי שבי. אני מרגיש שכבד ורע לי.
אני מרגיש שאני צריך אותה ולא יכול להיות מצב שאני יהיה לבד
אני מרגיש תחושת עצבות עמוקה. הרגשת בדידות מלווה בתחושת חנק
המחשבה שהיא תהיה רחוקה משתקת אותי
היא עוד לא טסה ואני בלחץ ובתחושה מבלבלת והרגשת געגוע
אני מרגיש שאני יהיה עסוק בלספור את השניות עד שתחזור וזה כואב
חשוב לי לומר שלא שתפתי אותה ואני לא מתכנן בכלל לערב ולקלקל לה חלילה.
-
מה קרה לי פתאום וכך בהפתעה ?
איך נרגעים, מה נכון לעשות ?
על מה צריך לחשוב אחרת ?
בשל הזמן הקצר, האם יש טיפות או כדור שיכול להרגיע ולסייע ?
מה המלצתך לאור מה שאני חווה ?
בתודה מראש
בכבוד רב
שלום שי.
נשמע מדבריך שבאופן רציונלי אתה מבין שהנסיעה של אשתך לגיטימית ואינה מצביעה על קרע ביניכם או על עזיבה, אבל באופן "תת קרקעי" ורציונלי פחות הנסיעה מפגישה אותך עם תחושות מכאיבות. לכן, כפי שאתה מתאר העניין עצמו אינו הנסיעה אלא התחושות שהיא מעוררת בך. בהתאם, אני לא בטוחה שכדאי למהר ולהשתיק את התחושות עם כדור- אולי כדאי דווקא לתת להן מקום, בינך לבינך, מול חברים או במסגרת ייעוץ טיפולי קצר, ולברר על איזה תחושות, אתגרי חיים או חוויות פנימיות הנסיעה "יושבת". למשל, יתכן והתבוננות כזו תביא לחשיפה של כמיהה לקשרים חברתיים נוספים, לחשש מבדידות, לשאלות לגבי איכות קשריך עם בני משפחה אחרים, לקושי לנוכח הנפרדות ותחומי החיים השונים שלך ולאשתך יש לצד האהבה והחיבור וכן הלאה.
במילים אחרות, מציעה להשתמש בתחושות המכאיבות שאתה חווה דווקא כדי להעמיק את הבנתך את עצמך ואת רגשותיך.
בכל מקרה, מציעה להתארגן לתקופת הנסיעה באופן שיקל עליך- לקבוע מפגשים חברתיים, להפגש עם הילדים, למצא פעילויות פנאי רלוונטיות וכן הלאה.
ליטל
