בוקר טוב.
קשה לי בטיפול ולא בטוחה שרוצה להמשיך. לפעמים המטפל פוגע ואז הקרקע נעשית פוריה יותר גם להפגע מהסביבה.
וכשאני מדברת איתו על כך מרגיש לי לא נוח, ילדותי, מטופש ששיתפתי. גם כי נכנסתי לעומק הכאב וגם כי מה אני מתבכיינת כאילו הוא יוכל לעזור... זה קרה כבר, עברתי את זה בשביל מה לחזור למה שהיה, התגברתי.
ואני לא בטוחה שאני רוצה להמשיך ולשתף
לפעמים זה כואב וקשה כל כך שמעדיפה שלא!
שלום לך.
הרגשות, הפגיעות והתחושות המתעוררים בטיפול הם לא פעם עוצמתיים ומטלטלים מאחר והם נוגעים ומעוררים אזורים רגישים ופצעי עבר מקשרים מוקדמים. עוצמות הכאב מביאות לא פעם לרצון לעצור הכל ופשוט לעזוב את הטיפול ולהפסיק את הכאב. זו תגובה טבעית ומובנת, אך מחמיצה את האפשרות לבין יותר לעומק את החוויות הנפשיות העומדות מאחורי עוצמות הכאב. חוויות אלו הן גם פעמים רבות הגורם לקשיים והסימפטומים אשר הביאו לפנייה לטיפול מלכתחילה ובמובן זה, למרות הסבל הנגרם מפגיעות המטפל- אלו אזורים אשר עיבוד שלהם מאפשר פעמים רבות התקדמות משמעותית ביותר.לכן, אני חושבת שהתבוננות משותפת בפגיעות ובתגובה הרגשית להן לא רק שאינה "התבכיינות" אלא במובנים רבים לב הטיפול, ולכן חשוב שתמשיכי להעלות אותם מול המטפל.
ליטל
