האם גם חוויות חיוביות יכולות שלא לעבור עיבוד רגשי מספק? אם כן, איך זה בא לידי ביטוי ולמה זה קורה?
ברור לי שהמטרה בטיפול היא לעבד את ההיבט הרגשי, השאלה שלי היא כזו:
מאחר והתנתקתי בזמן אמת מבחינה רגשית מהחוויה והיא כלל לא עובדה רגשית, העיבוד הרגשי קיים באיזשהו מקום בנפש/ במוח והשיחה הטיפולית תגלה אותו או שהוא כלל לא קיים והשיחה הטיפולית תיצור אותו? כי אם הטיפול הוא שיוצר עיבוד רגשי איך הוא יכול ליצור משהו שלא קיים?
אוף, זה משגע אותי שיש לי מקומות מטושטשים כ"כ בתוכי. אני בנ"א שרגיל להיות כ"כ מודע וזוכר.
טיפול אמור לגרום לי להיזכר פתאום בחוויות ששכחתי או שבכלל לא עיבדתי?
זה לא שמול הפסיכולוג אני מתקשה יותר לדבר על חוויות אילו, אני פתוח וכנה איתו כמו שאני רק עם חבר אחד או שניים טובים מאוד, אבל מצליח הרבה פחות לבטא רגשות. איך את מסבירה את זה?
התחברתי ממש לסוף הדברים שלך שאני בשלב של הסבל מהטיפול, זה מייאש כ"כ. לא מתחיל לראות את ההתחלה ובטח שלא את הסוף.
תודה לך
שלום גפן. כל חוויה, חיובית או שלילית, יכולה לא להיות מעובדת דיה כאשר היא מציפה יתר על המידה ו/או כאשר יכולת העיבוד של האדם, בהקשר ספציפי או בכלל, מצומצמת עקב גורמים רגשיים (למשל, גם חוויה מינית טובה יכולה להיות מאוד מציפה ולכן קשה לעיבוד לחלק מהאנשים). ההיבט הרגשי תמיד מעורר בעת החוויה, אך כאשר אין אפשרות לעבד אותו הוא נותר מפוצל, או מנותק, עד להיווצרות סביבה שהיא תומכת ומכילה דיה באופן ש"משכנע" את הנפש שאפשר להתחבר גם להיבט הרגשי.זו הסיבה שחלק מהאנשים נזכרים בסיטואציות מעברם במסגרת הטיפול. בנוגע לקושי לבטא רגשות בטיפול, כפי שכתבתי לך אני משערת שהקושי קשור לכך שמדובר בקשר טעון במיוחד אבל אני חושבת שכדאי לברר את השאלה באופן אישי ומעמיק יותר בטיפול שלך, מאחר ובירור מסוג זה יכול לחשוף רבדים נפשיים נוספים ומשמעותיים. ליטל
