בס"ד
התחלתי טיפול לפני כשנה, זאת לאחר מספר שנים בהם ניסיתי למצוא מטפל/ת מתאימה.הגעתי למקום טוב בו אני מרגישה לאט לאט שהאמון שלי מתחזק.
אחר שיתוף בחוויה לא פשוטה של גילוי עריות במשפחה, אני מוצאת את עצמי כל פעם מחדש צריכה לגייס כוחות בכדי להגיע לטיפול הנוסף.
יש לי חרדות מכך שהטיפול מסיבה כלשהי יסתיים, וכל מיני מחשבות שליליים, הרבה פעמים אני יודעת שזה דמיון שלי בלבד, אבל מאוד קשה להצליח להשתלט על כך ברגעים קשיים.
אני לא רוצה לוותר על הטיפול, ואני כן רוצה להאמין שיהיה בי את הכוח.
חסר לי מאוד שאני לא יודעת מה המטפל שלי חושב על כך, לפעמים אני מרגישה צורך עמוק שהוא פשוט תגיד לי :" שקד אני מאמין לך".
אני זקוקה לחיזוק הזה במיוחד עם תחושת הבדידות שעוטפת אותי בימים אלו.
אני לא יכולה לצפות ממנו ליותר מידיי,במיוחד אם אני לא ממש משתפת אותו ברגש הזה. אבל כן הייתי שמחה לדעת איך אני בכל זאת יכולה להגיע למקום שבו אני יכולה להיות בטוחה בעצמי גם בלי שהפסיכולוג שלי יאשר את מה שאני צריכה לשמוע..
בכל זאת אני חושפת דברים מאוד לא קלים שאני נפגשת איתם לעיתים פעם ראשונה בחדר הטיפול.
תודה.
שלום שקד,
אני מעריכה את הצעד האמיץ והמשמעותי עשית. לא קל לחשוף גילוי עריות ובמובן זה הפחדים והקשיים שאת חווה הם טבעייים ומובנים. גם הרצון שלך להבעת אמון ישירה בחוויה הנוראית שעברת היא טבעית ויותר מכך- חשובה. כפי שאת עצמך אולי חשה, אחד ההיבטים הטראומטיים ביותר של גילוי העריות הוא שמירת הסוד והפחד מחוסר אמון, ולכן הרצון שלך להכרה והבעת אמון הם זיהוי נכון וחשוב של מה שאת זקוקה לו כדי לשקם את נפשך. לכן אני גם חושבת שחשוב כל כך שתשתפי את המטפל בקושי להגיע ובצורך שלך באמונו. בהמשך, כאשר התהליך הטיפולי יתקדם, אני מאמינה שתהיי בטוחה בעצמך גם ללא אישורו, אך כרגע הצורך שלך הוא אמיתי, ואני לא חושבת שכדאי לבטל אותו ולהתגבר עליו, ולהיפך.
באופן כללי, אני נוטה להאמין שלאחר חשיפה מסוג זה לא כדאי להעמיס על עצמך דרישות אלא להיפך- לבדוק כיצד את מקבלת יותר מקום ותמיכה.עשית צעד גדול ומטלטל, וחשוב לתת לו מקום.
ליטל
.jpg)
