אני לא בטוחה אם אני בפורום נכון..
אני בת 25 עם עבר בחרדה חברתית קלה שהיום מתבטא בבישנות לא מוגזמת (לדעתי לפחות), ברור לי שיקח זמן עד שאהיה בעלת בטחון עצמי אבל שמה לב לשינויים קטנים וסה"כ מרוצה מהשינויים.
במהלך החודשים האחרונים הבנתי כמה שאני תקועה בחיים, אני יודעת שאני רוצה ללמוד, אבל לא יודעת מה. לא חוויתי כלום ומרגישה שבעקבות זה אני גם לא מתפתחת : סיימתי תיכון, עברתי לשירות לאומי, סיימתי שירות ומאז אני עובדת בעבודה משרדית וחוסכת כסף למטרה שאני אפילו לא יודעת מה היא.
במהלך ההתחבטות הזו החלטתי להתפטר מהעבודה שהפכה אותי לאדם ממורמר ולעבוד בעבודה זמנית שאני אמורה להתחיל חודש הבא, אפילו שהמשכורת בסוף יוצאת 40% פחות (ככה גם אוכל להתפנות אולי לדברים אחרים שארצה לנסות).
בנוסף, יש לי חלום ישן לטייל בדרום אמריקה למשך חודשים ומעדיפה לעשות את זה לבד, אני מרגישה שאני אלמד על עצמי הרבה ומפחדת שלא אגשים את זה בגלל הנטייה שלי לחשב כל מסלול מיליון פעם ואף פעם לא לקחת סיכון.

השאלה שלי היא איך טיול כזה יכול להשפיע על בחורה כמוני, שאף פעם לא יצאה מאזור הנוחות , מהסוג של בית-עבודה עם אופי ביישני (לא קל לי מצבים של small talk ובמפגשים עם אנשים חדשים) ושאף פעם לא טסה לחו"ל.
הם זה יכול להיות רעיון טוב או שזה מוגזם?
אני פשוט מרגישה שאני נחנקת מהמצב הזה של לקפוץ ממסגרת אחת לשנייה בלי להינות מהחיים.
אין לי ספק שזה מה שאני רוצה לעשות ב-100%, אבל מנגד לא רוצה להכניס את עצמי לצרה ובסופו של דבר לאכזב את עצמי..