יש מישהי שאני מכיר מלפני הרבה שנים.
היא מוכנה להיפגש איתי רק איפה שהיא רוצה. הכוונה רק במקומות בתוך העיר. אני לא רוצה מסיבותי שלי שיראו אותנו יחד. לכן מבקש מחוץ לעיר/לא בשעות פופולריות. מעבר לזה שהיא לא מוכנה. יש לי הרגשה שהיא מפחדת שאדע איפה היא גרה. היא אומרת עם ההורים או באיזה עיר אבל תמיד מתחמקת שצריך להחזיר אותה/ לקחת אותה או בכלל שהנושא עלה במעט פעמים שנפגשנו בשנים האחרונות.
מעבר לזה אני לא רוצה להיפגש איתה יותר מדי פעמים... פעם בכמה חודשים די ויותר.
הבעיות איתה:
לא משתפת בשום דבר. רק אני מדבר והיא מגיבה בפששש, חחחח או בשילוב של שניהם - פחחחח.
אין לה חוש הומור בכלל אבל כנראה לא אוכל לשנות את זה.
מעוניינת להיפגש רק איפה שהיא רוצה ומתי שהיא רוצה. לא זורמת בעליל.
לא פונה אלי לדבר רק להיפגש שמתחשק לה, תחת הבעיות שמניתי ממקודם.
מדי פעם צריך להעיר לה על ההתנהגות שלה - למשל יושבים במסעדה היא מדברת בקול מאוד גבוהה וכל המסעדה שומעת אותה.
אם זה ימשך ככה אין טעם לסבול ממנה. אני מעדיף לדבר השאלה איך להגיד את הדברים בצורה הנכונה. מבלי לפגוע ושיהיה אפקטיבי. יש עוד משהו חשוב לשים לב אליו?
גם לי קשה לדבר עם אנשים על דברים כאלה בלי קשר. אולי כי מפחד לריב ולהרוס את המעט שיש.
שלום ג'קי. נשמע שאתה מרגיש וכואב את חוסר הסימטריות בקשר- אתה מרגיש שאתה נותן יותר ורוצה יותר, והיא פחות פתוחה לקשר. אני חושבת שהדרך הטובה ביותר לדבר על כך היא לצאת מעמדה של כנות ולא מעמדה של התקפה ודרישה. אם תדרוש או תבוא בטענות, כנראה שהיא רק תתבצר בעמדתה ולכן נדמה לי שכדאי לומר לה בכנות שאתה רוצה את הקשר איתה אבל שיש דברים שמפריעים לך ותשמח לשתף ולהבין יותר איך היא רואה את הדברים. לצד זאת חשוב לזכור שבכל מקרה תצטרך לכבד את הגבולות שלה- זכותה לשמור על גבולות הפרטיות שלה ועל כמות ומיקום המפגשים הנוחה לה, ובמובן זה אני חושבת שתצטרך להחליט האם במסגרת הגבולות שמתאימים לה, הקשר מתאים לך או לא. ליטל
