שלום, אני מקווה לעזרה...אני יתחיל ישר, בת 22 גרה עם ההורים בת בכורה במשפחה, מאז גיל 14 בערך אני לא זוכרת שיש לי קשר טוב עם אמא שלי, לא רוצה להגזים ולהגיד שאני לא מרגישה שאמא שיכת לי, כל הזמן אנחנו רבות ועל כל דבר, לא עובר יום רגיל בינינו, אין לנו אהבה אין חיבוקים אין חיוכים אין שום הערכה -משתינו-
הכל הולך ומדרדר, לפעמים אני אומרת לעצמי שצריך להגיד לה שאני רוצה אותה שאני רוצה שנדבר שנתחבק כי לא יודעים באמת עד מתי אנחנו בחיים, לפעמים אנחנו לא מדברות למשך חודש שלם ולא ראות אחת את השניה. ולפעמים אני סתם מנסה לדבר איתה סתם על דברים אבל היא לא מוכנה לשתף אותי ואפילו לדבר.
שלום רנת, אני מצטערת לשמוע על הקשיים בקשר עם אמך, אני מתארת לעצמי שלא קל לחיות כך ולהרגיש כך. נשמע שאת ואמך לכודות בפלונטר שלא קל למצא ממנו מוצא וליצור מתוכו קשר חדש וקרוב יותר, ולכן אני חושבת שכדאי לשקול פניה לעזרה מקצועית. איני יודעת אם את מרגישה שאמך תהיה מעוניינת בפנייה לטיפול משותף, אבל אני חושבת שגם את עצמך יכולה להיתרם מטיפול בצורה משמעותית. במסגרת טיפול אפשר להבין יותר לעומק את דינמיקת היחסים ולמצוא דרכים לעבד ולהתאבל על מה שאין בקשר, ולשמר ולבנות את מה שכן אפשרי. כך, טיפול יכול לשפר גם את היחסים הממשיים וגם את התחושה הקשה שנלווית לקשיים בקשר. ליטל
תוכלי לקבל כאן רשימת אנשי מקצוע
