אם אתה הורה לכמה ילדים, ובמיוחד לתאומים, סביר להניח שתוכל לאושש את הטענה שכבר מהינקות המוקדמת, ואולי ניתן לומר מהלידה ממש, שונים תינוקות זה מזה: תינוקות עשויים להיות מהירים או איטיים, קולניים או שקטים, פעילים או רגועים. בהתאם, המונח טמפרמנט (מזג) מתייחס למכלול המאפיינים הייחודיים של התינוק המתבטאים בשבועות חייו הראשונים.
ראשית המחקר על טמפרמנט התבצע בשנות ה-50, ועד היום מתייחסים בכובד ראש למסקנות המחקר המפורסם של תומס וצ'ס (Thomas & Chess, 1956): במחקר השתתפו 141 משפחות אמריקאיות ממעמד סוציו-אקונומי בינוני- גבוה, הוא נמשך למעלה מעשרים שנה וכלל ראיונות עם הורים ומורים ותצפיות על הילדים. לפי תוצאות המחקר הוגדרו תשעה מאפייני הטמפרמנט הבאים:
רמת הפעילות המוטורית- האם הפעלתנות התנועתית גבוהה או נמוכה?
קצב- הריתמוס המחזורי של פעילויות כמו שינה ואכילה.
יכולת ריכוז- עד כמה הילד שקוע בפעילות, ובאיזו מידה דעתו מוסחת.
התקרבות או התרחקות - התגובה האופיינית לאנשים, חפצים וגירויים שונים.
יכולת הסתגלות- היכולת להתמודד עם שינויים.
טווח הקשב- עד כמה רחב טווח תשומת הלב של הילד?
עוצמת התגובה- כמה אנרגיה מושקעת בתגובה לגירוי?
סף התגובה- מידת הרגישות לגירויים. איזו עוצמה צריך כדי לעורר תגובה אצל הילד?
איכות מצב הרוח- האם נטייתו הטבעית לבכות או לחייך? עד כמה קל לעודד או לקלקל את מצב רוחו?
סוגי המזג השונים
"הראשון שלי היה מלאך וזאת? שד!" "אי אפשר להאמין שהם אחים...מגיל אפס הם היו הפוכים לגמרי".... אמירות מסוג זה מצביעות על השוני שחווים הורים בין ילדיהם השונים, כמעט מיום לידתם. ואכן, מחקרם של תומס וצ'ס הביא לחלוקת סוגי המזג לשלוש קבוצות מרכזיות:
ילדים נוחים(easy children)- ילדים המתאפיינים בסדר יום קבוע, יש להם זמנים קבועים בהם נעשים רעבים, שעות קבועות בהן הם מתעייפים, ושעות בהן הם עושים את צורכיהם. הם נהנים ע"פ רוב ממצב רוח טוב, מקבלים בנוחות שינויים כמו אוכל חדש או צעצוע חדש, ומחייכים לעבר אנשים חדשים.
ילדים קשים(difficult children)- ילדים הנתונים למצבי רוח משתנים, מרבים לבכות ולהתרגז, ולעיתים קרובות נראים לא מרוצים או עצובים. הם מפגינים קושי רב בהסתגלות למצבים חדשים. שעות האכילה והשינה שלהם אינן סדירות, וכך גם תפקודים ביולוגיים אחרים.
ילדים איטיים, שזקוקים לזמן על מנת להתחמם (slow to warm up)- הילדים בקבוצה זו הם בעלי רמת פעילות נמוכה, שניתן להגדירם כפאסיביים. הסתגלותם איטית, הם מגיבים בעוצמה מתונה יותר מהילדים הנחשבים לקשים, אך גם הם מעדיפים להימנע מגירויים חדשים, ונתונים למצבי רוח משתנים.
40% מהילדים שהשתתפו במחקר הוגדרו כנוחים, 10% כבעלי טמפרמנט קשה, וכ 15% כבעלי טמפרמנט איטי.כאשר שאר הילדים לא התאימו באופן מובהק לאף אחת מהקבוצות.
מחקרים רבים ניסו לקשר בין מזגו של התינוק לתכונותיו בבגרות, אך הדעות בתחום זה עדיין חלוקות: חלק מן המחקרים מקשרים בין מזג קשה לקשיים רגשיים בהמשך, למשל, בעוד שמחקרים אחרים מפריכים את קיומו של קשר בין מזג לתכונות אישיות.
על אף המחלוקת בתחום, מסכימים רבים מאנשי המקצוע כי הסביבה בה גדל הילד והתאמתה למזגו, משמעותית לא פחות- ואולי אפילו יותר- מהמזג הבסיסי איתו מגיע התינוק.
כיצד נקבע הטמפרמנט והשפעותיו על התינוק והוריו
התינוק מגיע לעולם מצויד בתכונות מסוימות, ואכן, במשך שנים התייחסו לטמפרמנט של התינוק כאלמנט קבוע ומולד. לאחרונה הנושא נחקר רבות, וכמו תופעות אנושיות אחרות מתברר שגם כאן- הנתונים המולדים מתפתחים תוך כדי אינטראקציה, ואינם נשארים קבועים עם השנים. כלומר, הטמפרמנט הנו רכיב באישיות המושפע הן מנתונים גנטיים וביולוגיים, והן מהסביבה: ההורים מושפעים מתכונות הילד ומגיבים אליו, הילד מושפע מהוריו ומגיב חזרה, ונוצר "מעגל קסמים" של השפעות הדדיות. כך, למשל, תינוק בעל מזג קשה עשוי לגרום להוריו לחוש מותשים ומתוסכלים, עד שכל טיפול ומגע בו ילווה בכעס וחרדה רבה; התינוק, בהתאם, יחווה דחייה ואי שקט ועצבנותו תגבר ותתסכל את הוריו עוד יותר, וחוזר חלילה.
מתוך יחסי הגומלין הללו ניתן להבין את חשיבותה של טיב ההתאמה (goodness of feet) בין הילד לסביבתו: התאמת הטיפול ההורי למזגו של הילד, והתכווננות ההורה לצרכיו הספציפיים של הילד. מרבית ההורים מתכווננים באופן טבעי לצרכיו של הילד, ולהתכווננות זו השפעה מכרעת על התקשרות הילד להורה ועל תחושתו כי הוא רצוי, אהוב ומטופל היטב. כאשר ההתאמה בין ההורים לילד טובה פחות, עשויים הן ההורים והן הילד לחוות תסכול רב: לדוגמא, ילד רגוע ובעל מזג נוח הנולד למשפחה פעלתנית עשוי לתסכל את הוריו אשר יחושו צורך להפעיל אותו שוב ושוב, באופן שיגרום לו לבכי ועצבנות. על אף חשיבותה ההתאמה בין ההורים לילד, טיב ההתאמה יכול להשתנות במהלך החיים, כשהילד עובר מהסביבה ההורית לגן ולבית הספר. לעיתים הורים מתקשים להסתגל לטמפרמנט של ילד, אך בממסגרת חיצונית כישרונותיו יכולים לבוא לידי ביטוי, והוא יתאים אז את עצמו לסביבתו ביתר קלות. זוהי גישה אופטימית לפיה מסגרת מתאימה או התערבות טיפולית במהלך החיים יכולים לעזור לילד בהתפתחותו. כמו כן, אחת הדרכים הטובות להגברת ההתאמה היא התכווננות לזיהוי צרכיו ומוקדי הקושי של התינוק ("בבוקר היא לא נרגעת בלי טיול בחוץ; כשהיא עייפה אין מה לדבר על לתת למישהו אחר להחזיק אותה") והבנה שמזגו אינו מעיד על איכות הטיפול ההורי: הורים לתינוקות בעלי מזג נוח חווים עצמם, בד"כ, כהורים טובים יותר, אך בפועל, הורים שלילדם מזג קשה הם הורים טובים ומסורים לא פחות.
ביבליוגרפיה
אפטר, א. הטב, י. ויצמן, א. טיאנו, ש. (1998), פסיכיאטריה של הילד והמתבגר. הוצאת דיונון- אוניברסיטת תל-אביב
ש. סולברג (1995), פסיכולוגיה של הילד והמתבגר מבוא לפסיכולוגיה התפתחותית. הוצאת מאגנס, האוניברסיטה העברית
המדריך הישראלי להורים/ הילי כוכבי ועמירם רביב, הוצאת כנרת זמורה ביתן, 2007.
SELECT * FROM cms_module_banners WHERE (category_id = "38") AND (expires > '2010-09-09 12:35:52' or isnull(expires))
AND (max_impressions = 0 OR num_impressions < max_impressions) ORDER BY RAND() LIMIT 0,1
Error!
No banners matched the query
SELECT * FROM cms_module_banners WHERE (category_id = "39") AND (expires > '2010-09-09 12:35:52' or isnull(expires))
AND (max_impressions = 0 OR num_impressions < max_impressions) ORDER BY RAND() LIMIT 0,1
