השאלה כיצד בנויה הנפש האנושית העסיקה פילוסופים שונים לאורך שנות האנושות. זיגמונד פרויד, אבי הפסיכואנליזה, ניסה גם הוא להציע מודלים אשר מתייחסים לפעולת הנפש האנושית. החלוקה הראשונה אשר פרויד הציע כללה התייחסות לרובד המודע, הלא מודע והסמוך למודע של הנפש. מודל זה כונה המודל הטופוגרפי ופרויד המיר אותו במודל הסטרוקטורלי (מבני). על פי מודל זה, הנפש מורכבת משלוש ישויות- איד, אגו וסופר אגו, המקיימות ביניהן יחסי גומלין מורכבים.
האיד הוא הישות הראשונית, הקיימת מיום הלידה וכוללת צרכים ודחפים פנימיים, ואילו האגו מתפתח מתוך מפגשו של התינוק עם המציאות. האגו פועל ע"פ עיקרון המציאות ומיועד לשמירה על הישרדותו של האדם ולתיווך בין דרישות האיד לדרישות הסופר אגו: בעוד האיד מכוון להשגת עונג וסיפוקים, והסופר אגו מטיף לשמירה על התנהגות "מצפונית", האגו אמור לגשר בין דרישות מנוגדות אלו, למתן אותן ולעצב פתרונות יעילים ומסתגלים למציאות. דוגמא פשוטה למצב מסוג זה היא מצב בו האיד דוחק בנו להזמין כרטיס לחופשה זוגית בחו"ל אבל הסופר אגו אינו מאפשר לנו לשכוח את המינוס בבנק; תפקידו של האגו הוא למצוא פתרון הולם, כהזמנת חופשה קצרה בארץ.
פרויד הכיר בחשיבותו התפקודית של האגו אך התעניין יותר בדחפי האיד וציוויי הסופר אגו. בהמשך ייסדה בתו, אנה פרויד, את זרם פסיכולוגיית האגו אשר הדגיש את מורכבות מבנה האגו ואת חשיבותו לא רק כמתווך בין האיד לאגו, אלא כמבנה אישיותי משמעותי בפני עצמו.
