שלום רב,
הסיפור קצת מורכב וארוך ובכז אשאל:
יש לי מטפל שאני מכיר מזה שנים רבות, היינו בקשר טוב והוא היה מקצועי ומיוחד עד שהוא עזב את מקום המגורים ונאלצנו להיפרד, אם כי היו סיבות נוספות כמו ההרגשה שהטיפול דורך במקום. לאחרונה, חזרתי אליו, לאחר שנים שבהם שמרנו על קשר בווטסאפ מידי פעם כמוסכם בסיים הטיפול.
חזרנו כשהובא לידיעתו שאני בתקופה מורכבת ביותר, סוערת, ודרוש ממנו כמו פעם ויותר, תמיכה וגמישות כולל שיחות מחוץ לטיפול שמהוות השלמה כפי שהיה בעבר... אלא...
שהתנאים בהם התקיים ה"טיפול" הורעו והידרדרו מרגע לרגע...כשהוא מאלץ אותי כל מפגש לכוונן אותי אליו ולא ההפך, עד שהגענו למפגשי זום בלבד! במחירים יקרים!!! ההנחה שהוא נתן לי בתשלום ביחס להיסטוריה שלנו היתה עלובה... והוא מודע לכך שאני חי מקצבת נכות. הוא לא עמד בכך. השיא היה מבחינתי- כשאפילו סירב לשוחח או לכתוב לגורמים חיצוניים בתאונות שווא.
השאלה שלי היא אתית ואני מודע לאי נוחות שהיא עלולה לעורר. בכז:
האם סירוב, או רצון לתשלום נוסף לצורך שיחות עם גורמים כמו סל שיקום? או גורמים אחרים בחייו של המטופל שמבקשים גם לשמוע ולקרוא את איש המקצוע זה אתי?!
זה מקובל?
והאם כל ההתנהלות מעין זו המתוארת לעיל-ראויה למטפל שעוד מכיר שנים רבות את המטופל שבנה איתו מערכת אמון חזקה ועמוקה?
אשמח מאוד להבין.
תודה מראש.
שלום לך.
ראשית, אני שומעת את העלבון והאכזבה ויכולה לדמיין כמה הם מקשים עליך, ובפרט בתקופה זו של משבר וקושי .
מעבר לכך, כדאי להבחין בין אתיקה "פורמלית" לבין אתיקה לא פורמלית. מבחינה אתית-חוקית, למטפל מותר לקבע את הסדרי התשלומים והמפגשים. הוא אינו מחוייב למתן הנחות, ומטפלים רבים אכן גובים תשלום על מפגשים או שיחות עם גורמים נוספים מלבד למטופל עצמו. במובן זה, אני לא בטוחה שיש סיבה להניח שהתנהלותו של המטפל שלך פגומה. נדמה לי שההיבט שאתה מתייחס אליו הוא אתיקה "לא פורמלית" הנוגעת לתחושה שהוא היה אמור לבוא לקראתך יותר בתקופה זו. כאן, אין צד "חוקי" או "לא חוקי" אלא עניין של קשר, יחסים, רגשות. במובן זה, אני חושבת שהדרך להתמודד עם הסיטואציה שנוצרה היא דרך שיח פתח איתו. כדאי לשתף בתחושותיך ולנהל שיח ישיר גם עליהן וגם על הפער בין צרכיך לבין מה שהוא מוכן ויכול לתת. כאשר הדברים יהיו על השולחן, נדמה לי שיהיה קל יותר להתנהל ולקבל החלטות, ובו זמנית לעבד את האכזבה והעלבון.
ליטל
