כולנו חווים לפעמים עליות וירידות במצב הרוח, אך אצל מי שמתמודד עם מאניה דיפרסיה, התנודות עוצמתיות הרבה יותר. תקופות של דיכאון עמוק, עייפות וייאוש יכולות להתחלף בפרקי זמן של אופוריה, ביטחון עצמי מוגבר ומרץ. השינויים הקיצוניים בין שני הקטבים הללו יכולים להוביל לפגיעה משמעותית בתפקוד, בקשרים האישיים וביכולת לשמור על יציבות תעסוקתית או זוגית. בעמוד זה תוכלו לקרוא על מאניה דיפרסיה: הסוגים המרכזיים של ההפרעה הביפולרית, הגורמים לה, והאפשרויות המומלצות כיום לטיפול ולשמירה על איזון.
הפרעה דו קוטבית (הפרעה ביפולרית), או בשמה המוכר יותר מאניה דיפרסיה, היא הפרעת מצב רוח בה מתרחשים מעברים בין תקופות של דיכאון לתקופות של מאניה, ללא תלות הכרחית בנסיבות חיצוניות. בשלב הדיכאוני עלולות להופיע תחושות של ייאוש, חוסר תקווה וירידה במוטיבציה, ולעיתים גם קושי בריכוז ובתפקוד יומיומי. בשלב המאניה, לעומת זאת, מופיעים עודף אנרגיה, אופוריה, צורך מועט בשינה, דיבור מהיר, רעיונות גרנדיוזיים ולעיתים גם נטייה לפעולות אימפולסיביות או מסוכנות.
נהוג להבחין בין שני סוגים עיקריים של הפרעה הביפולרית:
הפרעה ביפולרית מסוג 1: מאופיינת באפיזודה מאנית מלאה (אחת לפחות), ולעיתים גם באפיזודות דיכאוניות.
הפרעה ביפולרית מסוג 2: כוללת אפיזודות של דיכאון מג'ורי יחד עם היפומאניה, שהיא עלייה מתונה יותר במצב הרוח שאינה מגיעה למאניה מלאה. הדיכאון בסוג זה נוטה להיות משמעותי וממושך יותר.
מאניה דיפרסיה עשויה לפגוע בשינה, רמת אנרגיה, ריכוז ויכולת שיפוט. במקרים מסוימים עשויים להופיע גם תסמינים פסיכוטיים או מחשבות אובדניות, לכן חשוב לזהות את ההפרעה ולטפל בה מוקדם ככל האפשר.
כדאי לפנות לאבחון מקצועי כבר עם הופעת סימנים ראשונים של שינוי חריג במצב הרוח, באנרגיה או בהתנהגות, גם אם מדובר רק בתקופה קצרה של עלייה במרץ, ירידה בצורך בשינה או תחושת ביטחון עצמי קיצונית. במקרים רבים, אדם במצב מאני מתקשה לזהות בעצמו את חומרת השינוי ולכן חשוב שגם בני משפחה או חברים יהיו ערניים ויפנו יחד לעזרה. האבחון נעשה על ידי פסיכיאטר, ומטרתו לקבוע אם מדובר בהפרעה ביפולרית ולהתאים טיפול מדויק שיכול למנוע החמרה או הידרדרות.
כדי להבין איך מטפלים במאניה דיפרסיה, חשוב לזכור מניין היא נובעת. הפרעה דו קוטבית קשורה בגורמים ביולוגיים, גנטיים ופסיכו-חברתיים: גורמים ביולוגיים כוללים שינויים בפעילות הכימית במוח, האחראית לוויסות מצב הרוח. גורמים גנטיים מתבטאים בשכיחות גבוהה יותר של ההפרעה בקרב בני משפחה מדרגה ראשונה. בנוסף, חוויות חיים קשות, מצבי לחץ או טראומה עלולים לעורר אפיזודות חדשות או להחמיר תנודות קיימות.
טיפול במאניה דיפרסיה כולל בדרך כלל שילוב של טיפול פסיכיאטרי ופסיכולוגי. האבחון והמעקב מתבצעים על ידי פסיכיאטר, אשר לרוב ממליץ על תרופות מייצבות מצב רוח (כמו ליתיום או תרופות חדשות יותר) שמטרתן לאזן תנודות חריפות בין דיכאון לאופוריה ולמנוע חזרת אפיזודות. במקרים מסוימים יתווספו תרופות נוגדות דיכאון או נוגדות פסיכוזה, בהתאם למצב. לצד הטיפול התרופתי, מומלץ לשלב טיפול פסיכולוגי, המסייע בהבנת דפוסי ההתנהגות והחשיבה וחשיבות לקיחת התרופות, בזיהוי מוקדם של שינוי במצב הרוח ובפיתוח דרכי התמודדות יעילות. מעבר לטיפול במאניה דיפרסיה התרופתי והפסיכולוגי, חשוב להיעזר גם בתמיכה מהסביבה. שיתוף בני משפחה בתהליך, הקפדה על שגרה של שינה ותזונה מאוזנת ופעילות גופנית קבועה – כל אלה מסייעים לשמירה על איזון. במקרים שבהם מתרחשת החמרה או משבר, ייתכן צורך באשפוז קצר לצורך ייצוב המצב הנפשי, ולאחר מכן ניתן לשלב תוכניות שיקום בקהילה. למרות שמדובר בהפרעה כרונית, כשמבינים איך לטפל במאניה דיפרסיה, אנשים רבים מצליחים לנהל חיים מספקים, זוגיות יציבה ועבודה משמעותית. בעזרת טיפול מותאם ניתן לחזור לתפקוד, לאיזון ולתחושת שליטה בחיים.
