דום נשימה בשינה הוא הפרעה נפוצה המאופיינת בהפסקות שינה חוזרות. בעמוד הנוכחי תוכלו לקרוא על המאפניינים, ההשלכות ודרכי הטיפול בהפרעה.
דום נשימה בשינה הוא הפרעת שינה המאופיינת בהפסקות נשימה חוזרות ונשנות הנובעות מהפרעה בתפקוד מערכת הנשימה. הפרעה זו כוללת היבטים פיזיולוגיים, קוגניטיביים ורגשיים, המשפיעים הן על הבריאות הפיזית והן על איכות השינה, רווחה נפשית ותפקוד יומיומי.
הפסקות הנשימה כוללות הפסקה כמעט מוחלטת בזרימת האוויר, למשך 10 שניות ומעלה, ותדירותן משתנה. במהלך שנת הלילה, מרבית האנשים עם דום נשימה בשינה חווים עשרות אפיזודות, כאשר במקרים חמורים מספר האפיזודות עשוי להגיע למאות, עד כדי הפרעה במחצית מזמן השינה הכולל.
מדובר בהפרעה נפוצה המופיעה בכ-5% מהאוכלוסייה הבוגרת, השכיחה פי שתיים בקרב גברים מאשר בנשים, ושכיחותה עולה עם הגיל, במיוחד אחרי גיל 40. גורם הסיכון המרכזי הוא השמנת יתר. גורמי סיכון נוספים כוללים מבנה אנטומי מסוים של דרכי האוויר העליונות, והיסטוריה משפחתית של ההפרעה. בנוסף, חומרים כמו טבק ואלכוהול עלולים להחמיר את התסמינים.
אף שדום הנשימה גורם להפרעות תכופות בשינה, הן בדרך כלל אינן מודעות – המתמודדים עם המחלה מתעוררים ספונטנית לרגע קצר כדי לחדש את זרימת האוויר, אך אינם זוכרים זאת. היעדר המודעות מוביל לתת אבחון, כאשר מחקרים מראים שמעל 80% מהאנשים עם דום נשימה בדרגה בינונית-קשה אינם מאובחנים, ובמקרים קלים השיעור אף גבוה יותר ומגיע למעל 90%.
מה ההשלכות של דום נשימה בשינה?
התסמינים הגופניים השכיחים כוללים נחירות קולניות (המדווחות לרב על ידי בני הזוג או המשפחה), עייפות עמוקה וישנוניות יתר במהלך היום. ישנוניות זו נעה בין הירדמות במצבים פאסיביים, ועד להירדמות במהלך פעילות, כמו שיחה או אכילה. תסמינים נוספים כוללים תנועתיות מוגברת וחוסר מנוחה במהלך השינה, וכאבי ראש המלווים בטשטוש, תחושת מחנק ויובש בפה בהתעוררות.
לצד תסמינים אלה, דום נשימה גורם לשינויים פיזיולוגיים משמעותיים. בזמן אירועי דום נשימה יורדת רמת החמצן בדם (היפוקסמיה), ועולה רמת הפחמן הדו חמצני (היפרקפניה). כתוצאה מכך, הגוף מגיב בשינוי קצב הלב – האטה בזמן הפסקת הנשימה, והאצה חדה בחידושה. לאורך זמן, תהליכים אלה עלולים להעמיס על מערכות הגוף ולהעלות את הסיכון למחלות לב וכלי דם.
ככלל, ההפרעה עלולה לפגוע באופן משמעותי בתפקוד היומיומי ובאיכות החיים. כך למשל, הישנוניות הכרונית עלולה לפגוע בביצוע מטלות יומיומיות, בתפקוד במקום העבודה, ובקשרים בין-אישיים. במישור הקוגניטיבי, ההפרעה עלולה לגרום לירידה ביכולת הקשב והריכוז, פגיעה בזיכרון לטווח קצר, ופגיעה בתפקודים ניהוליים כתכנון וארגון.
במישור הרגשי, כ-35% מהמתמודדים עם דום נשימה חווים תסמיני דיכאון, וכ-32% חווים תסמיני חרדה. זאת, לצד שכיחות ביטויים של עצבנות, קשיים בוויסות רגשי ובמצב הרוח ואובדן עניין בפעילויות. חשוב לציין כי קיים קשר הדדי בין דום נשימה למצבים נפשיים: הפרעות שינה עלולות להחמיר תסמיני דיכאון וחרדה, ומצבים נפשיים עלולים להשפיע על איכות השינה והנשימה.
כיצד מטפלים בדום נשימה בשינה?
אבחון דום נשימה בשינה מתבצע במעבדת שינה באמצעות בדיקה פוליסומנוגרפית הבודקת מדדים פיזיולוגיים בזמן השינה. תוצאת האבחון היא מדד AHI (Apnea-Hypopnea Index), המשמש לסווג את חומרת המחלה. ההפרעה מאובחנת כאשר הפסקות הנשימה בשינה מתרחשות לפחות 5 פעמים בשעה.
בשנים האחרונות פותחו גם בדיקות שינה ביתיות פשוטות יותר, המודדות בעיקר מדדי נשימה. בדיקות אלה מקיפות פחות, ומשמשות לרוב כאמצעי סינון ראשוני המאפשר זיהוי תוצאות מצריכות המשך בירור בבדיקה מלאה במעבדת שינה.
הטיפול הנפוץ ביותר לדום נשימה הוא מכשיר CPAP (Continuous Positive Airway Pressure), המזרים אוויר בלחץ דרך מסכה, ובכך מונע את קריסת דרכי האוויר. טיפול זה יעיל במיוחד לדום נשימה חסימתי, הסוג הנפוץ ביותר מבין סוגי דום הנשימה. למרות יעילותו הגבוהה, חלק מהמטופלים מתקשים בהסתגלות למכשיר עקב אי נוחות, רעש, או תחושת קלסטרופוביה.
אפשרות טיפולית נוספת היא סד דנטלי לקידום הלסת, המרחיב את דרכי האוויר, ומתאים בעיקר למקרים קלים עד בינוניים. במקרים מורכבים, ניתן לשקול טיפולים כירורגיים להרחבת דרכי האוויר או עקיפת אזור החסימה. בנוסף, בהתאם להמלצת הרופא המטפל ולצורך, ייתכנו המלצות לירידה במשקל, פעילות גופנית, הימנעות מאלכוהול ותרופות שינה, ושינוי תנוחת השינה.
נוכח הקשר הדו כיווני בין דום נשימה למצבים נפשיים ישנה חשיבות להתייחסות להיבטים הרגשיים בטיפול בהפרעה. מצב רגשי ירוד עלול לפגוע לא רק באיכות השינה אלא גם בהיענות לטיפול, ומנגד – טיפול יעיל בדום נשימה תורם לשיפור במצב הרוח, הריכוז והתפקוד הקוגניטיבי.
טיפול קוגניטיבי-התנהגותי לנדודי שינה (CBT-I) נמצא יעיל להפחתת תסמינים רגשיים ולשיפור איכות השינה בקרב מטופלים עם דום נשימה, ולעיתים אף תורם להפחתה בחומרת התסמינים. טיפול זה, עשוי להשתלב בגישה אינטגרטיבית הכוללת טיפול רפואי ופסיכולוגי, באופן שיחזק את ההתמודדות הכוללת עם ההפרעה ויתרום לקידום איכות החיים.
מקורות
Garbarino, S., Bardwell, W. A., Guglielmi, O., Chiorri, C., Bonanni, E., & Magnavita, N. (2020). Association of anxiety and depression in obstructive sleep apnea patients: a systematic review and meta-analysis. Behavioral sleep medicine, 18(1), 35-57
Gottlieb, D. J., & Punjabi, N. M. (2020). Diagnosis and management of obstructive sleep apnea: a review. Jama, 323(14), 1389-1400
Orr, J. E., Malhotra, A., & Sands, S. A. (2017). Pathogenesis of central and complex sleep apnoea. Respirology, 22(1), 43-52
Tu, A. Y., Crawford, M. R., Dawson, S. C., Fogg, L. F., Turner, A. D., Wyatt, J. K., ... & Ong, J. C. (2022). A randomized controlled trial of cognitive behavioral therapy for insomnia and PAP for obstructive sleep apnea and comorbid insomnia: effects on nocturnal sleep and daytime performance. Journal of clinical sleep medicine, 18(3), 789-800
Veasey, S. C., & Rosen, I. M. (2019). Obstructive sleep apnea in adults. New England Journal of Medicine, 380(15), 1442-1449
