תפריט נגישות

פורום פסיכולוגיה

  • נכתב ע"י נטלי ב - 16/03/2017 00:37:05

    שלום רב
    יש לי ילד מתוק בן 4, נמצא בגן טרום חובה (השנה זאת השנה השנייה באותו גן), משנה שעברה אני מקבלת תלונות מהגננת שהוא מרביץ לילדים בגן, השנה המצב החמיר והוא מכה ברמה יומית, לדוגמה מאוד חשוב לו להיות ראשון בכל דבר, אבל בצורה אובססיבית,ואז אם ילד אחר מגיע לפניו לאן שזה לא יהיה אז הבן שלי ייתן לו מכה כי הוא רצה להיות הראשון והוא לא מוכן לקבל את זה שאחרים גם רוצים וגם לאחרים מגיע. או למשל אם ילד עובר לידו ונותן לו מכה בטעות או מתנגש בו אפילו בצורה שלא מכאיבה כלל אז הבן שלי ישר מרביץ, או שאם ילד יושב לידו קצת צמוד אז הבן שלי ישר ידחוף אותו...דברים כאלה בעיקר,זה די חוזר על עצמו.
    בבית הוא לא אלים כלל, אם באים חברים או שהוא הולך אז הוא גם לא אלים, זה קורה בעיקר בקבוצות גדולות כמו גן או בחוגים שיש הרבה ילדים.
    קצת עליו- הוא מאוד אובססיבי אליי (טיפה אדיפוס אפילו), אם אנחנו בהרכב של אני בעלי והילד אז הילד מאוד אנטי כלפי בעלי, לדעתי מהסיבה שהוא מרגיש מאוים כי תשומת הלב שלי מתחלקת. אבל אם שניהם לבד אז הכל טוב והם חברים טובים.
    נולדה לי עוד תינוקת לפני 4 חודשים, הבן שלי מאוד אוהב אותה ולא מגלה אנטי כלפיה ולא מנסה להזיק לה או משהו, נראה שמקבל אותה יפה ובהבנה.
    יש לו לקסיקון חוזר כמו "את חוצפנית" "אני לא חבר שלך" "אני לא אוהב אותך"...
    הוא משתמש בו בערך כל כמה דקות על כל פיפס שלא הולך בדיוק כפי שרוצה.
    הוא ילד מאוד חכם, לפי הגננת חכם מגילו, הוא מאוד מפותח קוגניטיבית אבל הצד הרגשי מאוד לא מפותח, יש פער עצום, הוא די קוטבי. לדעתי הפער בין הקוגניטיבי לרגשי יוצר אצלו כאוס פנימי שמעורר אגרסיביות יתר.
    אבל נשאלת השאלה מה עושים ואיך מעלימים את האגרסיביות?
    צירפתי אותו לקבוצה טיפולית של 4 ילדים עם תרפיסטית שעובדת על הקשיים הרגשיים אצל הילדים, מעבר לזה מה ניתן לעשות? אני ממש דואגת, זה כבר פוגע בו חברתית...

    תשובה: ילד בן 4 מרביץ
    נכתב ע"י סיון סובול ב - 18/03/2017 14:30:00

    שלום נטלי,

    נשמע שאת מאוד קשובה לבנך ודואגת לו. מתוך דבריך, נשמע כי בנך זקוק לעזרה בכל הקשור ליכולת לשאת תסכול וגבולות (כאשר הדברים אינם מסתדרים כפי שהוא רוצה), וזקוק לעזרה למצוא דרכים מקובלות יותר לעבד את הרגשות השליליים שלו (כרגע כל רגש שלילי מתבטא אצלו באלימות, וצריך לעזור לו לבטא את התחושות שלו בעזרת מילים ובדרכים אחרות). סביר להניח כי הלידה של האחות החדשה תרמה גם היא לקושי, אך את מתארת גם התנהגות שהתחילה עוד בשנה שעברה. נשמע שאת מוטרדת ורוצה מאוד לסייע לו, וטוב שברצונך למצוא דרכים ללמד אותו ולתמוך בו. המקום שלכם כהורים הוא חשוב ביותר ויש לכם יכולת לשפר את המצב (וחשוב שיתוף הפעולה ביניכם בעניין זה). הייתי ממליצה לך לפנות להדרכת הורים, מפני שבגילאים צעירים אלו (ולרוב גם בגילאים מאוחרים יותר) הטיפול בילד לבדו אינו מספיק. בהדרכת הורים תוכלו להבין יותר לעומק למה הוא זקוק כרגע, כיצד אתם יכולים להרחיב את היכולת שלו לשאת תסכול ואיך ביכולתכם ללמד אותו לא להגיב באלימות. בעזרת הדרכה אני מאמינה כי תוכלו לסייע לו לעבור את השלב הזה ולהמשיך להתפתח ולייצר אינטראקציות חיוביות יותר עם בני גילו.

    בהצלחה,
    סיון

אנשי מקצוע ומכונים