הפרעת התנגדות מאופיינת במצב רוח כועס, התנגדות לסמכות והיעדר ציות להורים, ועשויה לגרום לפגיעה בתפקוד של הילד/ה או הנער/ה. בעמוד הנוכחי, תוכלו לקרוא כיצד מאבחנים הפרעת התנגדות, גורמים ודרכי טיפול.
הפרעת התנגדות מתריסה מאופיינת בדפוס מתמשך של כעס, רגזנות, וכחנות, התנגדות לסמכות ונטייה לנקמנות, החורג מן המצופה ביחס לגיל ולשלב ההתפתחותי של הילד או המתבגר. ODD מתבטאת לא פעם בעימותים תכופים עם הורים, מורים, דמויות סמכות ובני גילם, ובקושי להיענות לגבולות וכללים.
בשונה מהתפרצויות זעם או עקשנות המופיעות לעיתים כחלק טבעי מהתפתחות הילד, בהפרעת התנגדות מתריסה מדובר בדפוס עקבי הנמשך לאורך זמן ומוביל לפגיעה ביחסים הבין-אישיים, באקלים המשפחתי ולעיתים גם בתפקוד הלימודי והחברתי.
מה הם התסמינים הקליניים של הפרעת התנגדות?
ODD היא הפרעה התפתחותית ממשפחת הפרעות התנהגות השכיחות בתקופת הילדות והנוער. לרוב, יופיעו התסמינים הראשונים של הפרעת התנגדות במהלך שנות גן חובה, ורק לעתים נדירות אחרי גיל ההתבגרות המוקדם. המאפיינים המרכזיים של הפרעה זו הם מצב רוח כועס או רגזני והתנהגות וכחנית ומתנגדת, המופיעים לעתים קרובות ובמשך תקופה ממושכת.
התסמינים השונים יכולים לבוא לידי ביטוי במרחב אחד, כאשר לרוב יהיה זה במרחב הביתי ובקרב בני המשפחה, אך גם במרחבים משמעותיים אחרים כדוגמת בית הספר, בקרב קבוצת השווים, ובשלבים מאוחרים יותר בחיים גם בסביבת העבודה. הביטויים השונים מובילים לעימותים תכופים ולפגיעה ביחסים עם הסביבה, לתפקוד לקוי של הפרט בהיבטי חיים שונים, וכן לקושי וסבל גם בקרב הסביבה עצמה.
שכיחות ההפרעה נעה בין 1% ל-11% באוכלוסייה ברחבי העולם. קודם לגיל ההתבגרות, נראה כי היא שכיחה יותר אצל בנים, אך בגילאים מאוחרים יותר אין עקביות לנטייה זו.
אבחנה על פי ה-DSM-5-RT
לפי עידכון המהדורה החמישית של המדריך לאבחון וסטטיסטיקה של הפרעות נפשיות של איגוד הפסיכיאטרים האמריקני (DSM-5-TR), אבחון ההפרעה נסמך על קיומם של הקריטריונים הבאים:
א. דפוס של מצב רוח כועס או עצבני, התנהגות וכחנית או מתנגדת, או של נקמנות, הנמשך לפחות שישה חודשים ואשר בא לידי ביטוי בלפחות ארבעה תסמינים מהרשימה הבאה, ובמסגרת אינטראקציה עם אדם אחד לפחות שאינו אח (שכן אלו התנהגויות נפוצות בקרב אחאים).
מצב רוח כועס או רגזני
1. מאבד את העשתונות לעתים קרובות.
2. רגיש לעתים קרובות ומתעצבן בקלות.
3. כועס ורגוז לעתים קרובות.
התנהגות וכחנית או מתנגדת
4. מתווכח עם דמויות סמכותיות לעתים קרובות. או במקרה של ילדים ונוער, עם מבוגרים.
5. לעתים קרובות מתנגד באופן פעיל או מסרב להיענות לבקשות מדמויות סמכותיות או לציית לחוקים.
6. מעצבן בכוונה אחרים לעתים קרובות.
7. מאשים אחרים על טעויותיו או התנהגותו הבלתי תואמת לעתים קרובות.
נקמנות
8. היה נקמני או זדוני לפחות פעמיים במהלך ששת החודשים האחרונים.
יש לציין כי התנהגויות מסוג זה עשויות להופיע גם בקרב ילדים ובני נוער שאינם סובלים מן ההפרעה, ולכן האבחנה אינה נשענת רק על עצם קיומן אלא גם על מידת ההתמדה, התדירות והעוצמה שלהן. הערכה זו נעשית ביחס לגיל, לשלב ההתפתחותי, למגדר ולהקשר התרבותי של הילד או המתבגר.
ב. ההפרעה בהתנהגות קשורה למצוקה אצל האדם עצמו או אצל אחרים בסביבתו החברתית הקרובה, או שהיא משפיעה באופן שלילי על התפקוד החברתי, הלימודי, התעסוקתי או על תחומי חיים חשובים אחרים.
ג. ההתנהגויות אינן מתרחשות רק במהלך של הפרעה פסיכוטית, שימוש בחומרים, הפרעת דיכאון או חרדה. בנוסף, הקריטריונים אינם תואמים הפרעת ויסות מצב הרוח.
מהי התחלואה הנלווית בהפרעת התנגדות?
ODD מופיעה לעתים קרובות לצד הפרעת קשב וריכוז והיפראקטיביות. בנוסף, לעתים קרובות, בהיעדר טיפול, היא נוטה להתפתח להפרעת התנהגות, המאופיינת בהתנהגות אגרסיבית ונחשבת לחמורה יותר. כמו כן, לעיתים נצפים גם מצבים של חרדה ודיכאון.
מעבר לתחלואה הנלווית, ההפרעה עצמה מהווה גורם סיכון להתפתחות של קשיים רגשיים והתנהגותיים בהמשך החיים, בהם בעיות שליטה בדחפים, שימוש בחומרים וכן דפוסי התנהגות אנטי-חברתית בבגרות. בנוסף, חלק מן הילדים והמתבגרים ממשיכים להציג קשיים רגשיים והתנהגותיים גם בבגרות, לצד פגיעה מתמשכת בתפקוד בתחומי חיים מרכזיים. בשל כל אלה חשוב לאבחן את ההפרעה ולפנות לטיפול מוקדם ככל שניתן.
מה הם הגורמים להתפתחות ODD?
הגורמים להפרעה אינם ידועים בוודאות אך הדעה הרווחת היא כי מדובר בשילוב של מספר גורמים ביולוגיים, פסיכולוגיים ופסיכוסוציאליים. ילדים המאופיינים בתגובתיות רגשית גבוהה, קושי בוויסות עצמי, רגישות לתסכול ונטייה להתפרצויות כעס עשויים להיות פגיעים יותר להתפתחות דפוסים של התנגדות ווכחנות.
חשוב לציין כי לסביבה המשפחתית והחינוכית יש השפעה משמעותית על האופן שבו דפוסים אלה מתפתחים ומתבססים לאורך זמן. מצבים של חוסר יציבות, ריבוי עימותים, קשיים ביחסים עם דמויות סמכות או דפוסי גבולות שאינם עקביים עלולים להיות קשורים להתפתחות דפוסי התנגדות.
בנוסף, הקשר בין הילד לסביבתו הוא בדרך כלל הדדי ומורכב: התנהגויות של התנגדות וכעס עשויות לעורר תגובות מתוחות או נוקשות יותר מצד המבוגרים, בעוד שתגובות אלו עלולות בתורן להגביר את תחושת המאבק והתסכול של הילד. כך עשוי להיווצר מעגל מתמשך של עימותים, אשר מקשה הן על הילד והן על סביבתו הקרובה.
כיצד ניתן לטפל בהפרעת התנגדות?
הטיפול המקובל בהפרעת התנגדות מתריסה (ODD) מבוסס בעיקר על גישה מערכתית המשלבת עבודה עם הילד או המתבגר לצד הדרכת הורים. מטרת הטיפול היא להפחית דפוסי עימות והתנגדות, לחזק יכולות של ויסות רגשי ושליטה עצמית, לשפר מיומנויות חברתיות ולקדם אינטראקציות יציבות ומיטיבות יותר בין הילד לסביבתו. הטיפול בהפרעת התנגדות עשוי לכלול מספר סוגי התערבויות:
- הדרכת הורים – מטרתה לסייע להורים ביצירת דפוסי תקשורת עקביים וברורים יותר, חיזוק התנהגויות רצויות, הצבת גבולות מותאמים והפחתת אינטראקציות המגבירות עימותים.
- התערבויות קוגניטיביות-התנהגותיות (CBT) – מתמקדות בזיהוי מצבים המעוררים כעס או התנגדות, פיתוח מיומנויות של ויסות רגשי, פתרון בעיות ושיפור מיומנויות חברתיות.
- טיפולים דיאדיים ומשפחתיים – מתמקדים באינטראקציה בין הורה לילד, ומטרתם לסייע בשיפור הקשר הרגשי, בהפחתת דפוסי מאבק ובהגברת שיתוף הפעולה בתוך המשפחה. טיפולים אלו מתמקדים באיכות היחסים, בדפוסי התקשורת ובאופן שבו בני המשפחה מגיבים זה לזה במצבי מתח וקונפליקט.
במקרים מסוימים, ובעיקר כאשר קיימת תחלואה נלווית כגון הפרעת קשב וריכוז או תסמינים של תוקפנות משמעותית, ניתן לשקול שילוב של טיפול תרופתי. עם זאת, טיפול תרופתי אינו מהווה קו טיפול ראשון להפרעת התנגדות מתריסה, ונעשה לרוב כחלק מתוכנית טיפול רחבה ומותאמת אישית.
מקורות
American Psychiatric Association (2022) Diagnostic and statistical manual of mental disorders, 5th Edition, text revision
Ghosh, A., Ray, A., & Basu, A. (2017). Oppositional defiant disorder: current insight. Psychology research and behavior management, 353-367
Kaur, M., Floyd, A., & Balta, A. M. (2022). Oppositional defiant disorder: Evidence-based review of behavioral treatment programs. Annals of Clinical Psychiatry, 34(1), 44-58
