חיפוש

ריפוי בעיסוק

מרפאה בעיסוק היא אשת מקצוע אשר עוסקת בתחום של ריפוי בעיסוק: תחום שיקומי-טיפולי-חינוכי אשר מכוון לקידום תפקודו של המטופל בהיבטים תפקודיים שונים, באופן שיאפשר לו לתפקד באופן העצמאי ביותר בהיבטים מוטוריים, קוגניטיביים ובין אישיים. הכשרתה של מרפאה בעיסוק מאפשרת לה לסייע למגוון אוכלוסיות אשר מתמודדות עם קשיים תפקודיים הנובעים ממגבלות פיסיולוגיות או פסיכולוגיות, כאשר סוג ההתערבות השיקומית הניתנת על ידי מרפאה בעיסוק משתנה בהתאם לקשייו ויכולותיו הספציפיים של כל אדם.

בהתאם, מרפאה בעיסוק עשויה להציע את שירותיה במוסדות שונים שביניהם קליניקה פרטית, מכונים להתפתחות הילד, מרכזי שיקום, גנים ובתי ספר לחינוך מיוחד, מוסדות לבריאות הנפש מוסדות רווחה, בתי אבות ומגוון מחלקות בבתי החולים- החל מהפגייה ועד למחלקה הגריאטרית. כמו כן, מרפאה בעיסוק עשויה לעבוד כמאבחנת מטעם חברות הביטוח וכיועצת למוסדות שונים המעוניינים בבניית סביבה מותאמת לצורכיהם של המשתמשים בה (למשל, פיתוח משחקים לילדים עם צרכים מיוחדים או רכישת אמצעי עזר מתאימים למועדון לקשישים).

אנשי מקצוע בתחום ריפוי בעיסוק

<<  לרשימה המלאה

הכשרתה של מרפאה בעיסוק

מרפאה בעיסוק יכולה לרכוש את השכלתה הפורמלית באחד המוסדות המוכרים ללימודי ריפוי בעיסוק: החוג ללימודי ריפוי בעיסוק באוניברסיטת תל אביב, החוג ללימודי ריפוי בעיסוק באוניברסיטת חיפה,  החוג ללימודי ריפוי בעיסוק באוניברסיטת בהדסה-הר הצופים והחוג ללימודי ריפוי בעיסוק בקריה האקדמית אונו.

הכשרתה של מרפאה בעיסוק משלבת בין לימודים אקדמיים המשלבי ידע בתחומים של רפואה, מדעי החברה וריפוי בעיסוק, לבין הכשרות קליניות המקנות לסטודנטיות ידע מעשי בטיפולי ריפוי בעיסוק. כך, לדוגמה, הכשרתה של מרפאה בעיסוק עשויה לכלול קורסים באנטומיה, ביולוגיה, פיסיולוגיה, פסיכולוגיה, פסיכופתולוגיה, נוירולוגיה ואורטופדיה לצד קורסים המקנים ידע על שיטות ריפוי בעיסוק לאוכלוסיות שונות ופרקטיקום קליני במוסד המציע שירותי ריפוי בעיסוק.

מרפאה בעיסוק – מתי כדאי לפנות?

כאמור, מרפאה בעיסוק יכולה לסייע לאנשים המתמודדים עם קשיים תפקודיים הנובעים ממגוון רחב של סיבות פיסיולוגיות ופסיכולוגיות. מרבית הפונים לטיפול אצל מרפאה בעיסוק עושים זאת על רקע אחד מהמצבים הבאים:

הפרעות התפתחותיות: מרפאה בעיסוק מסייעת לילדים המתמודדים עם בעיות מוטוריות, רגשיות ותפקודיות על רקע בעיות התפתחותיות מולדות כפיגור, אוטיזם, קשיים בוויסות החושי, עיכובים התפתחותיים וכן הלאה.

מגבלות פיסיות: מרפאה בעיסוק יכולה לסייע לילדים ובוגרים אשר מתמודדים עם נכויות מולדות או עם מגבלות פיסיות שנוצרו עקב פגיעות פתאומיות כתאונות, פציעות, אירועים מוחיים וכן הלאה.

הפרעות נפשיות: מרפאה בעיסוק אשר עוסקת בתחום בריאות הנפש תסייע לילדים, מתבגרים ובוגרים המתמודדים עם הפרעות נפשיות לשפר את תפקודם היומיומי, התעסוקתי והחברתי ולהרחיב את עצמאותם.

הפרעות קשב וריכוז: טיפול אצל מרפאה בעיסוק יכול לסייע לילדים, בני נוער ובוגרים עם הפרעות קשב וריכוז, אשר הסימפטומים שלה פוגעים ביכולתם למצות את הפוטנציאל התפקודי שלהם.

קשישים: מרפאה בעיסוק אשר עובדת עם קשישים מסייעת להם במצבים בהם נסיבות רפואיות (נכות, שבץ, מגבלות פיסיות תלויות גיל) או הידרדרות קוגניטיבית פוגעים ביכולתם לתפקד באופן עצמאי ולנהל אורח חיים מספק.

טיפול אצל מרפאה בעיסוק

בהתאם למגוון הרחב של קשיים ואוכלוסיות הנעזרים בשירותי ריפוי בעיסוק, מרפאה בעיסוק עשויה להציע ללקוחותיה מגוון רחב ביותר של התערבויות שיקומיות-טיפוליות. על אף מגוון ההתערבויות הרחב עליהן יפורט בהמשך, עבודתה של מרפאה בעיסוק תתבסס בדרך כלל על שלושה שלבים מרכזיים.

אבחון אצל מרפאה בעיסוק: כל מרפאה בעיסוק תפתח את תהליך הריפוי בעיסוק באבחון מקיף של צרכיו, קשייו ויכולותיו של המטופל. במסגרת התהליך האבחוני מרפאה עיסוק עשויה להשתמש באמצעי הערכה שונים שביניהם ריאיון עם האדם עצמו, איסוף מידע מבני משפחתו ומטפליו של האדם (בפרט כאשר המטופל הוא ילד או קשיש שיכולתו התקשורתית פגועה), העברת שאלוני תפקוד וצפייה ישירה בתפקודו של האדם כאשר הוא מבצע מטלות שונות, בהתאם למצופה ממנו על פי גילו.

בניית תכנית שיקומית טיפולית: המידע הנאסף בתהליך האבחון מאפשר למרפאה בעיסוק לקבל תמונת מצב של קשייו ויכולותיו של המטופל, לזהות את מקור הקשיים ולהעריך את הפוטנציאל השיקומי של המאובחן. כך, למשל, במסגרת האבחון מרפאה בעיסוק עשויה לגלות שהפגיעה בתפקודו של קשיש לאחר תאונת דרכים נובעת בחלקה מהחרדה מפני פגיעה נוספת ולאו דווקא מקושי ממשי לבצע מטלות מסוימות, ושקשייו של פעוט אוטיסט באכילה עצמאית קשורים בעיקר לחוסר ניסיונו ולקושי של הוריו לתת לו להתנסות בה, ולאו דווקא בפגיעה מוטורית או קוגניטיבית חמורה. מתוך הערכתה את קשייו ואת הפוטנציאל של המאובחן, מרפאה בעיסוק תוכל להציע תכנית שיקומית טיפולית מותאמת אשר תכלול אלמנטים שונים שביניהם הכוונה להתאמת הסביבה לצורכי המאובחן באופן שיאפשר לו לשפר את יכולותיו, פגישות טיפול אצל מרפאה בעיסוק אשר יאפשרו למידה ותרגול של מיומנויות שונות, והדרכה של בני משפחתו כיצד לסייע לו ולקדם אותו.

טיפול באמצעות ריפוי בעיסוק: כמובן, בלב הטיפול אצל מרפאה בעיסוק עומד התהליך השיקומי-טיפולי עצמו. הטיפול מבוסס על אלמנטים שונים ומגוונים, בתאם לצורכי המטופל, אך מטרתו תהיה תמיד הרחבה של מיומנויותיו התפקודיות של המטופל, ליווי והנחיה שלו בהתמודדות עם מטלות שונות ושיפור יכולתו להתנסות ולרכוש שליטה במיומנויות החיוניות לתפקודו העצמאי.

מרפאה בעיסוק לטיפול בילדים עם הפרעות התפתחותיות

טיפול אצל מרפאה בעיסוק מתאים לילדים הסובלים מליקויים מוטוריים, סנסוריים, קוגניטיביים, תפקודיים ו/או תקשורתיים המתעוררים על רקע הפרעות התפתחותיות שביניהן הפרעות על הספקטרום האוטיסטי, פיגור שכלי, עיכובים התפתחותיים, CP ועוד. חשוב להדגיש כי מרפאה בעיסוק תוכל לסייע בהקשר זה רק כאשר בעיות התפקוד נובעות מעיכוב התפתחותי. ילדים אשר תפקודם נפגע עקב קשיים רגשיים ובין אישיים (דיכאון, חרדה, קשיים משפחתיים) יש להפנות אל טיפול פסיכולוגי ולא אל מרפאה בעיסוק, ילדים אשר קשייהם נובעים מליקוי שפתי יש להפנות אל קלינאית תקשורת וילדים אשר מתמודדים עם לקויי למידה ספציפיים יתרמו מהוראה מתקנת ולא מטיפול אצל מרפאה בעיסוק.

טיפול אצל מרפאה בעיסוק בילדים עם הפרעות התפתחותיות יתבסס בדרך כלל על טיפול בילד עצמו ועל הדרכת הורים.

הטיפול בילד עצמו יכלול הכוונה והדרכה של הילד בביצוע מטלות שונות בהיבטים תפקודיים שונים, בהתאם לקשייו של הילד. כך, למשל, מרפאה בעיסוק יכולה לסייע לילד לתרגל מיומנויות מוטוריות בסיסיות (קפיצה, גלגול), מטלות תפקודיות יומיומיות (אכילה עצמאית, קשירת שרוכים), מיומנויות חברתיות (יזימת משחק, הרחבת תחומי העניין) וכן הלאה. בדרך כלל, טיפול בילד יכלול למידה ותרגול של מיומנות, אותם הילד יצטרך לתרגל גם בין מפגשי הטיפול כדי לחזק את שליטתו במיומנות החדשה שנרכשה. 

טיפול אצל מרפאה בעיסוק יכלול בדרך כלל גם הדרכה של הורי הילד אשר תאפשר להם לתרגל עם הילד את ביצוע המיומנויות החדשות ותקנה להם כלים לסיוע וקידום תפקודו של הילד באמצעים שונים. כך, למשל, מרפאה בעיסוק עשויה להנחות את ההורים אילו משחקים ופעילויות יכולים לקדם את הילד ולאפשר לו לתרגל מטלות מוטוריות, תפקודיות ותקשורתיות בהן הוא מתקשה. בחלק מהמקרים ההורים יזדקקו בעיקר להכוונה טכנית אך במרבית המקרים ההורים יזדקקו גם להדרכה אשר תסייע להם להבחין טוב יותר בין מגבלות ממשיות של הילד לבין ההיבטים התפקודיים אשר להם עצמם קשה להעביר לשליטתו. כך, למשל, מרפאה בעיסוק עשויה להשתמש בהדרכת ההורים כדי ללמד את ההורים כיצד לתרגל עם ילדם חשיפה לגירויים חושיים רבים יותר, אך בו זמנית לסייע להם לזהות היכן הם מגוננים על ילדם יתר על המידה עקב קשייו והרצון למנוע ממנו תסכול יתר, ולא מאפשרים לו להתנסות בפעילויות שיש בכוחו לבצע.

מרפאה בעיסוק לטיפול בקשיים מוטוריים

גם ילדים אשר אינם סובלים מהפרעות התפתחותיות משמעותיות מתמודדים לעתים עם קשיים בתחום המוטורי. לעתים מדובר בקשיים נקודתיים (למשל, קושי באחיזת עיפרון), לעתים בקשיים הנובעים ממגבלה פיסית או נכות ולעתים מבעיות של סרבול מוטורי. קשיים אלו עשויים להביא לכך שהילד יתקשה בביצוע מטלות יומיומיות בסיסיות להן הוא נדרש כאכילה עצמאית, לבישת בגדים בכוחות עצמו ושימוש בשירותים, או ימנע מהשתתפות בפעילויות אתון הוא מבצע באופן איטי או גרוע ככתיבה, משחק בכדור, פעילות ספורטיבית וכן הלאה. מרפאה בעיסוק מסייעת במקרים אלו באמצעות לימוד מודרך ומותאם של הפעולות המוטוריות הנדרשות לביצוע המטלות השונות, ובאמצעות הדרכת ההורים לסיוע ושיפור תפקודו של הילד.

טיפול אצל מרפאה בעיסוק במקרים אלו חיוני ביותר לא רק מאחר והוא מאפשר לילד לעמוד במטלות המצופות ממנו על פי גילו, אלא גם מאחר והשיפור התפקודי מביא פעמים רבות גם לשיפור הביטחון העצמי, הרחבת נכונותו של הילד להשתתף בפעילויות וסיטואציות חברתיות מהן הוא נמנע וצמצום העימותים והתסכולים בקשר ההורה-ילד (למשל, צמצום המצבים בהם ההורה "משתגע" מהאיטיות של הילד או מפעיל עליו לחץ רב "לשחק כמו כולם" למרות הקושי שהוא חווה).

מרפאה בעיסוק לטיפול בליקויים בוויסות החושי

ליקויים בוויסות החושי הם הפרעות מולדות אשר מתבטאות בתת-רגישות לגירויים חושיים (למשל, היעדר רגישות לכאב או יכולת ליהנות מחיבוק רק אם הוא חזק מאוד) או ברגישות יתר לגירויים חושיים המתבטאת באי נוחות קיצונית בתגובה לריחות, רעשים, מרקמים וכד'. ליקויים בוויסות החושי עשויים להוות חלק מהפרעה התפתחותית רחבה (למשל, ילדים אוטיסטיים רבים סובלים מליקויים בוויסות החושי משני הסוגים), אך גם ילדים ללא הפרעה התפתחותית עשויים לסבול מהם. במקרים אלו הילד עשוי להתמודד עם קשיים נלווים שביניהם קשיים חברתיים הנובעים מדפוסי הגרייה הייחודיים (למשל, ילד עם תת רגישות אשר "חיבוקי הדב" האוהבים שלו מכאיבים לילדים אחרים ומביאים לסיווג שגוי שלו כילד אלים), בררנות קיצונית באכילה, חרדות ונטייה להימנעות (למשל, פחד ורתיעה ממסיבות יום הולדת המערבות חשיפה לגירויים חושיים רבים) ופגיעה בקשר ההורה-ילד (למשל, כאשר ההורה חש דחוי על ידי הילד שחווה את מגעיו האוהבים כבלתי נעימים עקב רגישות היתר שלו).

טיפול אצל מרפאה בעיסוק מסייע לילד להתרגל בהדרגה ובאופן מותאם לגירויים שונים, ולהרחיב את מגוון התנסויותיו החושיות. זאת, באמצעות חשיפה הדרגתית לגירויים שונים, רכישת אסטרטגיות הרגעה וויסות עצמיים והקניית שליטה טובה יותר במגעים עם אנשים אחרים. במקביל לטיפול בילד עצמו, מרפאה בעיסוק תנחה את ההורים כיצד לסייע לילד להתמודד עם גרייה, מתי לוותר ומתי לדרוש ממנו התמודדות וכיצד לגעת בו באופן מותאם.

מרפאה בעיסוק לטיפול בהפרעות קשב וריכוז

הפרעות קשב וריכוז נחשבו לאורך שנים רבות להפרעות למידה, אך כיום קיימת מודעות רבה לאופן בו הפרעות קשב וריכוז פוגעות גם בהיבטים חברתיים ותפקודיים שאינם קשורים למטלות לימודיות. טיפול בהפרעות קשב וריכוז אצל מרפאה בעיסוק יתמקד בדרך כלל הן בתחום התפקודי והן בתחום החברתי. בהיבט התפקודי, מרפאה בעיסוק תוכל לסייע לילד לרכוש יכולות טובות יותר של תכנון פעולות, התארגנות ובקרה עצמית באופן שיאפשר לו לרכוש שליטה בפעולות תואמות גיל (צחצוח שיניים, התלבשות, ארגון ילקוט) ולהתנהל באופן מסודר ושיטתי יותר. בהיבט החברתי, מרפאה בעיסוק תסייע לילד לרכוש שליטה במיומנויות הנדרשות להשתלבות חברתית נאותה. בין מיומנויות אלו כלולות יכולות כדחיית סיפוקים (עמידה בתור, הימנעות מהתפרצות בכיתה), שליטה בכעסים ותסכולים (יכולת לשאת הפסד, הימנעות מאלימות), איזון בין יוזמה חברתית לבין היענות ליוזמות של אחרים (למשל, יכולת להצטרף למשחק קבוצתי באופן מותאם לצד יכולת ליזום אינטראקציה בין אישיות חיובית) ועוד. טיפול בהפרעות קשב וריכוז אצל מרפאה בעיסוק יכלול בדרך כלל גם הדרכת הורים אשר תסייע להורים להכיר את מגבלותיו ויכולותיו של ילדם, לאזן בין דרישות תפקודיות לבין התאמה לצורכי הילד ולבנות שגרה יומית אשר תצמצם את האינטראקציות השליליות עמו.

ריפוי בעיסוק לבעלי הפרעות נפשיות

מרפאה בעיסוק עשויה להציע את שירותיה גם לאוכלוסיית נפגעי הנפש. אנשים המתמודדים עם מגבלות נפשיות שביניהן הפרעות מצב רוח, סכיזופרניה והפרעות אישיות קשות עשויים להתקשות בתפקוד היומיומי והתעסוקתי גם כאשר תפקודם הקוגניטיבי והמוטורי תקינים. קשיים אלו עשויים להתבטא במוטיבציה ירודה (למשל, קשיי התעוררות בבוקר המביאים להיעדרויות ואיחורים לעבודה), הזנחה עצמית והימנעות מפעילויות טיפוח בסיסיות (מקלחת, ניקיון הבית), הימנעות  מסיטואציות הנחוות כמאיימות או מאמצות וקשיים בין אישיים הפוגעים בתפקוד השוטף (למשל, עימותים חוזרים עם קולגות ובוסים). במקרים אלו ריפוי בעיסוק לא יתמקד בהקניית המיומנויות עצמן אלא בבניית סדר יום ויכולת תפקודית תקינה. כך, למשל, אדם המתמודד עם סכיזופרניה אינו זקוק לעזרה קוגניטיבית או מוטורית כדי להתקלח ולנקות את ביתו, אך עשוי להיעזר בשירותיה של מרפאה בעיסוק כדי לבנות תכנית יומית/שבועית ומיומנויות ניהול עצמי אשר יאפשרו לו לנהל משק בית עצמאי ולשלב בין פעילויות פנאי לבין טיפוח עצמי. מרפאה בעיסוק יכולה לסייע למתמודדים עם הפרעות נפשיות לרכוש כלים התנהגותיים לניהול עצמי טוב יותר, לשפר את התנהלותם החברתית ולזהות גורמים המעודדים/מעכבים מוטיבציה לפעולה אקטיבית ועצמאית.

מרפאה בעיסוק לטיפול בקשישים

השינויים הקוגניטיביים, הרגשיים והגופניים החלים בגיל המבוגר עשויים להביא לשינוי משמעותי ביכולות התפקודיות, ובפרט כאשר הקשיש מתמודד עם קשיים קוגניטיביים או פיסיים בעקבות אירועים רפואיים כאירוע מוחי, מחלה או פגיעה פיסית. מרפאה בעיסוק אשר עובדת עם קשישים מסייעת לקשישים אשר תפקודם נפגע, ומסייעת להם לשקם את יכולותיהם ולתפקד באופן העצמאי ביותר באפשרי. עבודתה של מרפאה בעיסוק עם קשישים מבוססת על שלושה רכיבים מרכזיים:

בניית תכנית שיקומית- תפקודית אישית: מרפאה בעיסוק יכולה לסייע לקשישים להתמודד עם הקשיים המוטוריים והרגשיים המגבילים את יכולתם התפקודית. זאת, באמצעות בניית סדר יום, הכוונה להשתתפות בפעילויות פנאי ופעילות גופנית, תרגול ושיקום מיומנויות מוטוריות הדרושות לתפקודים בסיסיים כאכילה, בישול, קניות ורחצה, תרגול קוגניטיבי (למשל, שימור זיכרון) וכן הלאה. תכנית אישית זו מכוונת לכך שהאדם יוכל להמשיך לקיים אורח חיים עשיר, מספק ועצמאי השומר על כבודו האישי.

התאמת הסביבה- במרבית המקרים של טיפול בקשישים, מרפאה בעיסוק תכלול בתכנית הטיפול גם התאמה של סביבתו הביתית של הקשיש לצרכיו החדשים. התאמה זו מסייעת במקרים רבים לשמר את אפשרותו של הקשיש להמשיך ולקיים אורח חיים עצמאי, ומונעת טיפול מיותר אשר עלול לנוון את יכולותיו של הקשיש. כך, למשל, התקנת לחצן מצוקה, רכישת אביזרי עזר (שרפרף אמבטיה, אביזרים מונעי החלקה) והתקנת מעקה בטיחות במדרגות משאירים לקשיש מרחב תנועה אשר מאפשר לו להמשיך ולתפקד באופן עצמאי.

הדרכת צוותים ובני משפחה: בחלק מהמקרים, עבודתה של מרפאה בעיסוק תכלול גם הדרכה של בני משפחתו של הקשיש באופן שיסייע להם לארגן או לשמר עבורו סביבת מחייה בטוחה, אקטיבית ומשמעותית. כך, למשל, מרפאה בעיסוק עשויה לייעץ לגבי העזרים ופעילויות הפנאי המתאימים לבתי אבות או מועדונים חברתיים לקשישים, ולסייע לבני משפחתו של קשיש ללמוד כיצד לאזן בין דאגה לשלומו לבין עידוד עצמאותו ופעלתנותו.