חיפוש

סליחה בפסיכותרפיה כמפתח להחלמה: סיכום מאמרם של Menahem & Love

פורסם על ידי צוות בטיפולנט

סיטואציות בין אישיות מכאיבות, התקשרויות הרסניות ומערכות יחסים סבוכות עומדות בבסיס הסימפטומים של רבים מהמטופלים הפונים לפסיכותרפיה. Menahem&Love (2013) מציעים כי האשמת האחר או ההאשמה העצמית אשר נלווים פעמים רבות לסיטואציות אלו הם שעומדים פעמים רבות בלב התהליך הטיפולי, ועיבודם מהווה גורם מרכזי להחלמה. לטענתם, ההתנגדות לסליחה נובעת פעמים רבות מהתחושה שסליחה משמעה מתן מחילה לפוגע ושהיא מחייבת התפייסות ממשית עמו. אלא שסליחה אמתית היא תהליך תוך נפשי בו האדם נוטש את ההאשמה/אשמה וממיר אותה בחמלה באופן שאינו מותנה בתגובת הפוגע. התהליך בו משוחררים רגשות כרוניים של כעס, פחד ואשמה המקושרים בתחושת דחייה כלפי העצמי או אחרים ובמקומם מתפתחים רגשות של אמפתיה- הוא המפתח לתהליך של פסיכותרפיה.
סליחה חולקת את שורשיה עם המושג הבודהיסטי של איפוק המאפשר הימנעות מתגובה פוגעת ונקמנית והמרתה בתגובה של חמלה ורחמים כלפי הפוגע. לפי התפיסה הבודהיסטית החיים מלאי סבל, והיאחזות בקשרי עבר של שנאה ופגיעה רק מעצימה אותו, בעוד שאימוץ עמדה של נדיבות כלפי העצמי והאחר מאפשרת שחרור רוחני. לפי גישה זו, התפיסה לפיה העצמי החומרי וחוויותיו הם דבר קבוע או 'אמת' היא מקור לסבל. הבודהיזם מציע דרך להשגת תובנה והפחתת סבל על ידי אימוץ ערכים של תבונה, התנהגות אתית והתפתחות נפשית. אלו מאפשרים הזדהות וחיבור עם העצמי הגרעיני או "טבע הבודהא" שהוא במהותו טוב ואינו חומרי ומופעל על ידי הסבל. אחד האמצעים להשגת חיבור זה הוא המדיטציה המרחיבה את מודעות האדם ויכולתו לסובלנות וחמלה כלפי אחרים וכלפי עצמו.
לא רק התפיסה הבודהיסטית עסקה בהתבוננות בתהליך של סליחה. הספרות הפסיכולוגית התיאורטית תופסת סליחה כמערבת היבטים התנהגותיים, קוגניטיביים ורגשיים.
Enrich&Fitzgibbons (2000) הציעו מודל בין ארבעה שלבים לתהליך של סליחה: שלב הגילוי המסייע לאדם להשיג תובנה לגבי טבעה של הפגיעה; שלב ההחלטה בו האדם מחליט באופן אקטיבי לסלוח; שלב העבודה בו האדם נאבק לשנות את גישתו כלפי הפגיעה והשלב המעמיק ביותר, בו רגשות שליליים נחלשים ואילו רגשות חיוביים ובעלי משמעות מתגברים. Wade&Worthington (2003) הגדירו סליחה כהמרת רגשות הרסניים ברגשות פרו-סוציאליים כלפי העצמי או האחר.
באופן כללי, קיימת הסכמה בקרב חוקרים לגבי העובדה כי סליחה כוללת תהליך דואלי של הפחתת רגשות שליליים והיווצרות של רגשות אמפתיים ופרו-סוציאליים. כמו כן, ידוע כי היכולת לסלוח משפיעה על היבטים פיסיים ונפשיים: סליחה קושרה במחקר לבריאות נפשית טובה יותר, בעוד שמצב כרוני של היעדר יכולת לסלוח קושר לבעיות בריאות שונות ולנוירוטיות.
רווחי היכולת לסלוח מוכחים היטב ואכן, על ידי שחרור ההאשמה מטופלים משפרים את הפרספקטיבה שלהם, את מיומנויותיהם ואת יכולתם הכללית להתקדם ולשגשג. אך כיצד המטפל יכול לסייע למטופל להתעמת עם פוגעי עבר אשר פעמים רבות מוטמעים באופן עמוק בתחושת העצמי שלהם? Menahem&Love מציעים פסיכותרפיה המשלבת אלמנטים קוגניטיביים ומדיטציה המכוונים לשינוי הפרספקטיבה של המטופל. תהליך הסליחה מערב המשגה מחדש של פגיעות העבר באופן מודע ואמפתי באופן שמאפשר התבוננות נדיבה יותר במאורעות. בתהליך זה המטופל הופך קרוב יותר ל"טבע הבודהא" הפנימי שלו, בניגוד לקרבה לעצמי האגוצנטרי המרוכז בחוויות מכאיבות. בתהליך זה מטופלים אף הופכים סלחניים יותר למחשבותיהם, רגשותיהם והתנהגותם, והחרדה והדיכאון מהם הם סובלים פעמים רבות פוחתים.
בדיונם ביישום רעיונות אלו לפרקטיקה הקלינית, Menahem&Love טוענים כי אחד המכשולים המשמעותיים בדרך לסליחה הוא תפיסה בלתי מדויקת של המטופל את מהות הסליחה. על המטפל לסייע למטופל לבסס את התחושה שסליחה אין משמעה מתן מחילה לפוגע או ביטול של הפגיעה; סליחה היא אקט ספונטני ובלתי מותנה בתגובת הפוגע, אלא מהווה החלפה של הרגשות השליליים המציפים ברגשות פרו-סוציאליים.
במסגרת הטיפולית סליחה מתרחשת כתוצאה מהמשגה מחדש של החוויה המכאיבה באמצעות שילוב בין טכניקות קוגניטיביות ורוחניות. טכניקות קוגניטיביות מסייעות למטופל לאמץ פרספקטיבה חדשה להמשגת האירועים ולהבין את הגורמים להתרחשויות (למשל, הבנה של היסטוריית ההורה אשר הביאה ליחסו אל המטופל בילדותו). השימוש במדיטציה מסייעת בהרחבת המודעות והסובלנות. השימוש בטיפול בשילוב בין טכניקות אלו מסייע באימוץ עמדה נפשית שלווה יותר הן כלפי העצמי והן כלפי אחרים.

ביבליוגרפיה

Forgiveness in psychotherapy: The key to healing. Menahem, Sam; Love, Melanie. Journal of Clinical Psychology, Vol 69(8), Aug 2013, 829-835.