אריאלה גרוסמן-גירון הציגה מחקר אשר ביקש לבחון, בהתבסס על הידע המחקרי בנוגע להשפעותיו של אוקסיטוצין, האם מתן אוקסיטוצין אינטרא-נזאלי (IN-OT) עשוי להאיץ את התהליך הפסיכותרפויטי ותוצאותיו, בקרב מטופלים בטיפול פסיכותרפיה אינטנסיבי במסגרת האשפוזית. במערך מחקר של Double Blind חולקו המטופלים לשתי קבוצות: (א) פסיכותרפיה + IN-OT, ו-(ב) פסיכותרפיה + פלצבו. באמצעות תיאורי מקרה, הדגימה גרוסמן-גירון בהרצאה כי לעומת המטופל בתנאי הפלצבו, שלא הראה שינויים בתוצאות הפסיכותרפיה, המטופל בתנאי IN-OT הראה ירידה בתסמיני החרדה, כמו גם שיפור ברמת המצוקה הבינאישית. עם זאת, ההשפעה של מתן IN-OT על הברית הטיפולית בלטה יותר בהערכות המטפל מאשר בדיווחי המטופל. גרוסמן-גירון הציעה כי ייתכן שאוקסיטוצין הינו בעל פוטנציאל להאיץ תהליכים פסיכותרפויטים בקרב מטופלי אשפוז פסיכיאטרי, כך שניתן יהיה להקל את העומס התרופתי הנדרש על מנת להפחית את המצוקה האקוטית המאפיינת אשפוזים אלו.
