פרופ' יונה טייכמן הציגה בהרצאתה את החשיבות האדירה שבבחינת הקשר מדריך-מודרך ובחינת תרומתה של ההדרכה לתוצאות הטיפול. במחקר הנוכחי, לו היו שותפים ד"ר גבע שנקמן וד"ר אטי ברנט, מדידת תרומת ההדרכה נעשתה בהסתמך על הערכתם הסובייקטיבית של המודרכים כפי שנמדדה באמצעות שאלון שפותח באופן ייעודי למחקר. ניתוח גורמים לפריטי השאלון הצביע על שני פקטורים מרכזיים של הדרכה - פקטור תמיכתי ופקטור דידקטי. הממצאים הראו כי ישנה תרומה משמעותית של שני הפקטורים הללו לתחושת התרומה של ההדרכה להצלחת הטיפול, עם בולטות לפקטור התמיכתי. בהמשך הציגה ד"ר אטי ברנט הציגה את ניתוח התוכן של חומר שנאסף משאלות פתוחות עליהן ענו מודרכים במחקר. השאלה הראשונה הייתה כיצד ההדרכה תרמה והשאלה השנייה ביקשה מהמודרכים לשתף חוויה משמעותית מן ההדרכה. ניתוח התמות העלה 3 קטגוריות מרכזיות: התפתחות עצמית של המטפל, יחסי מדריך-מודרך והתמודדויות מול המטופל. אחד הנושאים שהדגישה ד"ר ברנט בנוגע ליחסי מדריך-מודרך היו חשיבות ההכרה בנושא הביקורת בהדרכה והשפעותיה על הצלחת ההדרכה. תמה חזקה נוספת שעלתה מן הניתוח הייתה העבודה עם העברה נגדית במסגרת ההדרכה ותרומתה להצלחת הטיפול.
