צוות בטיפולנט
הקשר בין מוח לנפש ידוע לאנשי הטיפול מזה שנים רבות וממשיך להיות מושא מחקר מרכזי ומסקרן. אמנם רב הנסתר על הגלוי ויעבור עוד זמן מה עד שנוכל להבין את התמונה בשלמותה, אך הידע הנצבר אודות המנגנונים המוחיים המפעילים את כולנו - חשוב ורלוונטי למלאכה הטיפולית. לכן, השבוע אנו מביאים לכם צילומי הרצאות מגוונות במיוחד שניתנו בכנס השנתי של החברה הנוירופסיכולוגית בישראל אשר התקיים במכללה האקדמית ת"א-יפו.
עורכת ראשית: אילאיל ארוך.
הנוירופסיכולוגיה היא עולם ומלואו. עולם מדעי שנפלאותיו נסתרים עדיין מהקהל הרחב, והידע הרב הנצבר בו אינו מוכר גם לרבים העוסקים בתחום הפסיכולוגיה או בתחומי הרפואה הנוירולוגית והפסיכיאטרית. הנוירופסיכולוגיה הקלינית בארץ אינה נחשבת כתחום התמחות נפרד (כפי שמקובל בארה"ב למשל), בארץ היא מתקיימת תחת ההתמחות ב"פסיכולוגיה שיקומית". אבל בל נטעה, מדובר באחד מתחומי המדע הצוברים את התאוצה המשמעותית ביותר ברחבי העולם. גם קהילת הנוירופסיכולוגים גדלה ומתרחבת, וצפויה להמשיך ולגדול בשנים הקרובות, לצד השפעתה על עולם הפסיכולוגיה והרפואה.
אני מקווה שההרצאות שיובאו במסגרת הגיליון הנוכחי של כתב העת של בטיפולנט ייפתחו למטפלים רבים צוהר קטן אל עולמם של הנוירופסיכולוגים, אשר משלבים בעבודתם ידע נרחב במדעי המוח, ידע מעמיק בפסיכולוגיה קלינית, ובעיקר, ידע על הקשר הלא טריוויאלי בין השניים. לפעמים קשה להבין את המכונה הזו המכונה מוח: הכיצד מתעד הנוירופסיכולוג פגיעה קוגניטיבית כאשר בהדמיה המוחית לא נראית כל פגיעה? מדוע אנשים שונים מגיבים באופן שונה כל כך לאותה הפגיעה? האם הנפש יכולה לחולל בעצמה הפרעות נוירולוגיות? ואם כן, כיצד? ובכלל, כיצד ניתן לסייע לכל מי שחווה פגיעה מוחית לקבוע בדיוק את אופי הפגיעה ולהתאים עבורו את הטיפול הנכון?
השאלות הן רבות ומגוונות, אך דומה כי האתגר הגדול ביותר עבור המטפל הנוירו-שיקומי, כפי שאני תופסת אותו, הוא לשלב בין הידע על מבנה המוח ותפקודו לבין הטיפול הנפשי. כלומר, לתת מענה לשאלה כיצד אנו מממשים את הידע האקדמי בחדר הטיפולים, והאם הוא נשאר "חיצוני" לטיפול או שמא הופך להיות חלק אינטגרלי מהאופן שבו המטפל יוצר קשר עם המטופל, משקף ומתקף את חווייתו, ובעיקר מבין וממשיג את קשייו? הייתי שמחה אם גם מטפלים ללא רקע שיקומי או נוירופסיכולוגי הניגשים לצפות בהרצאות, יוכלו לחוות קצת מהעולם המרתק הזה וינסו לחשוב איך הידע המוצג כאן, יכול לסייע להם בחדר הטיפולים.
הכנס השנתי של החברה הנוירופסיכולוגית בישראל נפתח השנה במושב אשר עסק בחידושים בנוירוכירורגיה ונוירופסיכולוגיה, אותו הקדשנו לזכרה של ד"ר פאני אנדלמן, נוירופסיכולוגית בכירה שהלכה לעולמה בשנה שעברה. ד"ר אנדלמן הייתה מראשוני הנוירופסיכולוגים בארץ שעסקו בהערכות נוירופסיכולוגיות קדם ופוסט ניתוחיות, והייתה חלוצה בתחום של מיפוי תפקודי של אזורי מוח בזמן ניתוחי מוח בערנות. באופן זה, היא ביססה את מעמדם ותפקידם של הנוירופסיכולוגים כמכריעים במערך השיקולים המורכב הכרוך בניתוחי מוח, ולכבוד הוא לנו שיכולנו להנציח כך את פועלה.
במסגרת המושב ניתנו הרצאות מגוונות, ביניהן של פרופ' מוני בנפלא, נוירוכירורג בתחום ניתוחי המוח הממוקדים, של ד"ר עידו שטראוס, שדיבר על ניתוחים חדשניים באפילפסיה ובכאב עמיד; ד"ר נעמי כהנא לוי, שהרצתה אודות מקומו של האבחון הנוירופסיכולוגי בתהליך קבלת החלטות במקרי אפילפסיה עקשנית; ד"ר מיכל אנדלמן-גור, שהרצאתה נקראה "בין מציאות לחלום: תעתועי תפיסה בעת סטימולציה חשמלית של המוח"; וד"ר שירי בן נאים, אשר הציגה את הנושא של טיפול בפרכוסים ממקור לא אפילפטי.
המושב השני בכנס התמקד בנושא הפרעות שפה ותסמונת הקשת האוטיסטית, וריכז גם הוא דוברות מצוינות. פרופ' מיכל בן שחר דיברה על מערכות מוחיות המתווכות שטף דיבור באמצעות מחקרי דימות מוחי באנשים עם גמגום התפתחותי ובחולי טרשת נפוצה. פרופ' יונתה לוי הרצתה תחת הכותרת "תסמונת הקשת האוטיסטית – יש דבר כזה?" והתדיינה על המורכבות והחסרונות המובנים שבקטגוריה אבחנתית של ASD. הדוקטורנטית ענבר מרטון אלפר הציגה את המנגנונים המוחיים העומדים בבסיסם של קשיי סנכרון בין-אישי באוטיזם, והדוקטורנטית נטע יצחק דנה בקשר שבין תפקוד מוטורי וזיהוי רגש בחולי הנטינגטון.
הכנס ננעל במושב בנושא תודעה וזיכרון במוח האנושי, ובמסגרתו פרופ' יצחק פריד דיבר על העצמת הזיכרון האנושי: מנוירונים בודדים ליישום רפואי, ופרופ' נחשון מירן ביקש לדון בשאלה כיצד אנו הופכים מודעים לחוויה הרגשית?
המכללה האקדמית ת"א -יפו שמחה מאוד לארח השנה שוב את הכנס השנתי של החברה הנוירופסיכולוגית בישראל, ואני באופן אישי שמחתי לשמש כיו"ר הועדה המדעית של הכנס.
מאחלת לכם צפייה נעימה ומלמדת,
ד"ר אודליה אלקנה.
