במסגרת הרצאתה של ענבר מרטון-אלפר, היא ביקשה להציג את הקושי של אנשים על הרצף האוטיסטי לסנכרון בין-אישי עם חברי קבוצתם. יכולת זו לסנכרון למעשה כוללת מצב בו משתתפים בקבוצה מתאימים את ההתנהגות שלהם האחד לשני, אך התאמה זו נובעת מהדדיות מתמשכת ולא מחיקוי. היא תיארה מחקר שבחן קושי זה בקרב אנשים עם תכונות אוטיסטיות, תוך שימוש בפרדיגמות חדשניות המאפשרות לבחון אינטראקציה בין פעילות מוחית באנשים שונים, וכן סנכרון בהתנהגות בתוך קבוצה.
