רגרסיה-לתלות: זוויות טיפוליות מגוונות

רגרסיה-לתלות לפי ויניקוט הינה נסיגה עמוקה של המטופל למצבי תלות מוקדמים, שבבסיסם צרכים שלא קבלו מענה על ידי הסביבה הראשונית. ההנחה היא שמענה מותאם של המטפל לצרכי המטופל כאשר הוא נמצא במצב של רגרסיה-לתלות, יוכל לאפשר את התחדשות התהליכים ההתפתחותיים התקינים, ולסייע למטופל לצמוח באופן אותנטי. כיצד מטפלים ותיאורטיקנים שונים מתייחסים לעבודה עם רגרסיה-לתלות?

לפי באלינט, וכפי שמובא בתקציר המערכת למאמרו של סטיוארט (1989) טכניקה באזורי השבר הבסיסי ורגרסיה, על המטפל לאפשר תהליך זה של רגרסיה-לתלות, ולנסות להימנע מפירוש יחסי-ההעברה. במקום זאת, עליו להדגיש את החוויה ההדדית בטיפול, ולהיזהר מנקיטת עמדה אומיניפוטנטית.

בנוסף, וכפי שעולה ממאמרה של שרון שטרסבורג (2015) מה בין נסיגה לרגרסיה?, המבוסס על הרצאתה ביום עיון שנערך מטעם האגודה הישראלית לפסיכותרפיה ממוקדת, חשוב להבחין בין מצב של נסיגה זמנית וקצרה של המטופל מהמציאות החיצונית בעת הטיפול לעומת מצבים של נסיגה עמוקה לתלות. כמו כן, בהמשך לויניקוט, באלינט, חאן ומיטשל, שטרסבורג מדגישה כי על המטפל לזהות את צרכי המטופל ולהפרידם ממשאלותיו התובעניות כדי למנוע התפתחות של רגרסיה-ממאירה.

עם זאת, צרכי המטופל ורגע כניסתו לתהליך הרגרסיבי עשויים להיות לא פשוטים לזיהוי. כפי שעולה מתקציר המערכת למאמרו של קרנברג (1991) רגרסיה בהעברה וטכניקה אנליטית, לרוב, בעבודה עם מטופלים בעלי אישיות לא-בשלה, המטפל חווה קושי בזיהוי הכניסה למצב הרגרסיבי. עם מטופלים אלה, קרנברג ממליץ לנקוט בטכניקה ייחודית המדגישה פרשנות הדרגתית של יחסי-אובייקט המגולמים בהעברה מבלי לקשרה לחוויות מחיי המטופל.

מה בין רגרסיה והתמסרות? בסקירתה של ארני זקס (2017) את ערב-העיון בנושא נסיגה והתמסרות בגישה ההתייחסותית מטעם הפורום הישראלי לפסיכואנליזה ופסיכותרפיה התייחסותית, הובאו דבריהם המרתקים של אודי חן וד"ר רוני באט, בהנחייתה של יהודית אשר, לגבי היחסים בין מושג הרגרסיה-לתלות של ויניקוט ובין מושג ההתמסרות של גנט. חלק מתיאורי המקרה שהובאו לשיח בערב-העיון נידונו גם במאמרו של אודי חן (2015) נסיגה והתמסרות בגישה ההתיחסותית, המבוסס על הרצאתו ביום עיון שנערך מטעם האגודה הישראלית לפסיכותרפיה ממוקדת.

ולסיום, האם רגרסיה יכולה להיות גם ממוקדת? ד"ר שלמה זלוטניק (2016), במאמרו האם נסיגה לתלות והשענות הן חלק חיוני מטיפול דינמי ממוקד ואם כן, כיצד?, דן בהבדלים בין רגרסיה-לתלות לפי ויניקוט לבין רגרסיה הממוקדת בכאב הכרוני של המטופל ומנוסחת בשיח הטיפולי, וכן בתפקיד המטפל הנגזר מההמשגות התיאורטית השונות. מאמרו של ד"ר זלוטניק מבוססת על הרצאתו ביום עיון שנערך מטעם האגודה הישראלית לפסיכותרפיה ממוקדת.