8/8/25
הגיליון הנוכחי מוקדש ליום העיון "אדם צריך שתהיה לו מילה: אבחון, התערבות מוקדמת וטיפול באילמות סלקטיבית" אשר נערך מטעם מרכז שניידר לרפואת ילדים.
אילמות סלקטיבית היא הפרעת חרדה אשר עלולה לייצר קשיים משמעותיים בזירות שונות בחייהם של ילדים, ולהוביל להשלכות התפתחותיות, חברתיות ורגשיות. בהתאם, מציבה ההפרעה אתגרים ייחודים גם בפני אנשי הטיפול, הנדרשים להציע מענה הולם, רב-מערכתי, לעיתים גם לגיל הרך, לעבודה עם מטופלים אשר אינם מדברים.
בהרצאות שלפניכם, פורשים הדוברים יריעה רחבה בנושא, הכוללת מסקנות מחקריות, תובנות קליניות, מודלים טיפוליים מתאימים, נתיבי התערבות מגוונים, היבטים ייחודיים לאבחון ועוד.
נפתח עם הרצאתה של ד"ר מעין שורר "על השתיקה: מה היא אילמות סלקטיבית? תסמינים, מאפיינים, אבחנה ואבחנה מבדלת". בהרצאתה, הציעה ד"ר שורר סקירה על אודות אילמות סלקטיבית, אשר כללה התייחסות למאפייני ההפרעה, תסמיניה, קריטריונים וכלים לאבחון ועוד. בנוסף, התייחסה ד"ר שורר לגורמים אישיותיים, ביולוגיים, סביבתיים ותרבותיים אשר עלולים לתרום להתפתחותו של סימפטום עיקש וקשה זה בקרב ילדים.
נמשיך עם הרצאתה של ד"ר אביגל שניר – "על הדיבור: כיצד מטפלים באילמות סלקטיבית? עקרונות הבסיס של המודל הטיפולי", בה הוצג המודל הייחודי לטיפול באילמות סלקטיבית, אותו פיתחה ד"ר לינדזי ברגמן. בדבריה, הציגה ד"ר שניר את ארבעת מרכיבי המודל ומאפייניו, הכוללים מיקוד בסימפטום החרדה והישענות על עקרונות הטיפול ההתנהגותי תוך שילוב התערבויות דיאדיות ומערכתיות.
נעבור להרצאתו של עידן זליקוביץ – "הורים כסוכני השינוי: עבודה טיפולית עם הורים לילדים עם אילמות סלקטיבית" אשר עסקה בתפקידם ובחווייתם של הורים לילדים המתמודדים עם אילמות סלקטיבית. בתוך כך, דן זליקוביץ בהשפעתם של הורים על התפתחות הסימפטום, דרך גורמים גנטיים, מודל הורי ועמדתם כלפי ההפרעה, וכן בהשפעתם על התהליך הטיפולי. בהמשך לכך, תיאר כיצד ניתן לעבוד בטיפול על התמקמות הורית התומכת בתהליך.
נמשיך עם הרצאתה של יעל בריטשנר – "שפת הילדים: משחקיות בהורות ובטיפול ככלי לוויסות חרדה". תוך שילוב דוגמאות קליניות, תיארה בריטשנר בהרצאתה את חשיבותה של המשחקיות בהתמודדות עם אילמות סלקטיבית בקרב ילדים, ועם הפרעות חרדה בכלל, הן בתוך חדר הטיפול והן בקשר בין הורים לילדיהם. עוד הדגישה בריטשנר את חשיבותה המרכזית של הדרכת הורים בהקשר זה, והציגה מספר מדדים לאפיון הורים משחקיים.
נסיים עם הרצאתה של שני סינקביץ – "צריך כפר: הדרכה לצוותים חינוכיים, לגורמי טיפול ולגורמים בקהילה בעבודה עם אילמות סלקטיבית" אשר התמקדה בהתערבות המערכתית הנדרשת במסגרות חינוכיות בהתמודדות עם אילמות סלקטיבית. בתוך כך, תיארה סינקביץ את תפקידו של הפסיכולוג החינוכי בזיהוי מוקדם של ההפרעה ובתיווך בין ההורים, הילד והצוות החינוכי, הכולל בין היתר פסיכואדוקציה, בניית תוכנית טיפולית, מעקב, התאמות ועוד.
