צוות בטיפולנט
צילום:Nevit Dilmen
אינטרסובייקטיביות - בסיס לסובייקטיביות
הגישה האינטרסובייקטיבית, שהחלה להתגבש בשנות ה-70 של המאה הקודמת, ממשיכה להתפתח בימינו ולהוות בסיס תיאורטי חשוב באינטגרציה של הפסיכותרפיה. הגישה מדגישה את היחסים שנוצרים בין המטפל למטופל, והתרומות ההדדיות (אך לא הסימטריות) של שניהם למרחב המשותף הייחודי שנוצר ביניהם – "השלישי".
בגליון זה נביא בפניכם מגוון מאמרים, שמרחיבים את החשיבה על מרחבים אינטרסובייקטיביים, שהסובייקטיביות מוכלת בהם, ואף מכוננת אותם.
מהו אותו מרחב "שלישי", וכיצד הוא מאפשר יציאה מתקיעות בטיפול? על כך ניתן ללמוד רבות מהסיכום הבהיר של ד"ר ליהי בלסון-חמל (2016) את מאמרו המכונן של לואיס ארון מ-2006 בנושא תקיעות טיפולית ו"השלישי". במאמרו, ארון מבהיר את מושג ה"שלישי" לפי חשיבתה של ג'סיקה בנג'מין, ומתייחס להשלכות הפרקטיות של מושג זה כפי שהן באות לידי ביטוי בטיפול אינטרסובייקטיבי ובהתמודדות עם יחסים משלימים.
מזווית אחרת, ד"ר שלמה זלוטניק (2017) מתייחס ל"שלישי" בצורה ייחודית במאמרו במי מטפלים בטיפול זוגי? ד"ר זלוטניק רואה בזוגיות ישות "שלישית" המתהווה במפגש האינטרסובייקטיבי בין בני הזוג, ומגדיר אותה כסובייקט הטיפול הזוגי. מתוך כך, פורט מודל עבודה אינטרסובייקטיבי וממוקד לטיפול דינמי זוגי תוך ניסוח עקרונות מנחים לאיתור וטיפול בתצורת המצוקה הזוגית הייחודית.
כיצד המטפל יכול להשתמש בסובייקטיביות שלו באופן תרפויטי בחדר-הטיפולים? הדגמה מעניינת לכך ניתן למצוא בסקירתה של ארני זקס (2017) את ערב-העיון בנושא נסיגה והתמסרות בגישה ההתייחסותית, שהתקיים מטעם הפורום הישראלי לפסיכואנליזה ופסיכותרפיה התייחסותית. ערב-העיון, שכלל את הרצאותיהם של אודי חן וד"ר רוני באט בהנחיית יהודית אשר, חדד את תרומתם של enactments, סובייקטיביות המטפל וחשיפה עצמית להתמסרות בטיפול ולהתקדמות התהליך הטיפולי.
בנוסף, דוגמא מרתקת (ושנויה במחלוקת!) לכך, ניתן למצוא בסקירתו של חיים פינקלמן (2015) את הסדנה - דיאלוג דרמטי: שימוש המטפל בסובייקטיביות בפרקטיקה קלינית עכשווית - שהתקיימה מטעם קליניקת בית ספר ברוך איבצ'ר לפסיכולוגיה של המרכז הבינתחומי בהרצליה. לואיס ארון, מנחה הסדנא, התייחס להתערבות "הדיאלוג הדרמטי" של הרולד סירלס כביטוי להתערבות אינטרסובייקטיבית, במהלכה עושה המטפל שימוש בסובייקטיביות שלו בחדר-הטיפולים.
כיצד הפסיכואנליזה הויניקולרית יכולה לתרום לחשיבה האינטרסובייקטיבית? ניתן לקרוא על כך בראיון החשוב - על אחרות, אחריות וחירות - שערכה עדי כהן (2017) עם לואיס זלצר ומעיין בורשטיין. בראיון מוסבר הייחוד של מושג ה"ויניקולו" (Vinculo) הדרום אמריקאי – קשר בין שני סובייקטים (או יותר) שנמצאים בנוכחות זה עם זה, לצד התייחסות למושגים מפילוסופיה אקזיסטנציאליסטית, שעיצבו את נקודת הראות הויניקולרית. מדברי המרואיינים ומההתייחסויות התיאורטיות שמצורפות לראיון, אפשר ללמוד על החשיבות בהכללת האחרות הבלתי ניתנת לעיכול של האחר בתוך המרחב המשותף בטיפול.
