פרופ' סמי חמדאן הציג בהרצאתו גישה המבקשת לצמצם את הסיכון האובדני עוד לפני שהוא מתגבש: הסתכלות דינמית המזהה לא רק מי בסיכון, אלא מתי הסיכון עולה. פרופ' חמדאן הצביע על תופעה פרדוקסלית, שקט מתעתע שמסתיר עליה חדה בדיכאון, PTSD, PTSS ובאובדנות שלוש עד שש שנים אחרי תום הלחימה. המענה, לפיו, חייב לצאת מבתי החולים ולהיכנס לקהילה ולמרחב האקדמי בפרט, כמקום ללמד זיהוי מוקדם של סיכון לאובדנות ולהנחיל תרבות מניעה.
