חיפוש
  • דף הבית
  • מאמרים
  • מרחק בקרב מטופלים בעלי התקשרות לא בטוחה: הרצאתה של פרופ' הדס ויסמן

מרחק בקרב מטופלים בעלי התקשרות לא בטוחה: הרצאתה של פרופ' הדס ויסמן

פורסם על ידי צוות בטיפולנט

בהרצאה "דינמיקות של מרחק טיפולי בקרב מטופלים בעלי התקשרות לא בטוחה: יישום גרסת הצופה של שאלון המרחק הטיפולי לנרטיבים של יחסי המטפל והמטופל" (Therapeutic distance dynamics in insecurely attached clients: Applying the Therapeutic Distance Observer version to client-therapist relational narratives) שהתקיימה בכנס האגודה הבין לאומית לחקר הפסיכותרפיה (SPR) בירושלים 2016, הציגה פרופ' הדס ויסמן מחקר העוסק בדפוסי מרחק טיפולי, ובחינת השתקפותם בנרטיבים של מטופלים ומטפלים.

פרופ' ויסמן, חברת הוועדה המארגנת המקומית של כנס האגודה לחקר הפסיכותרפיה ונשיאת הארגון לשעבר, המשיכה בהרצאתה את תלמידתה - שרון אגוזי, שהציגה בכנס את המחקר שלה. בהרצאתה, פרופ' ויסמן הציגה מחקר משותף שלה ושל פרופ' אוריה תשבי, פרופ' רות שרבני ושרון אגוזי. המחקר בחן כיצד מתבטאים דירוגי גרסת הצופה לשאלון המרחק הטיפולי (Therapeutic Distance Scale Observer version - TDS-O), בנרטיבים של מטופלים ומטפלים. מטרה נוספת של המחקר הייתה לבחון את דרכי ההתפתחות של המרחק הטיפולי בדיאדות מטופל-מטפל, בהן המטפלים והמטופלים הנם בעלי סגנונות התקשרות לא בטוחה שונים.

המידע על דיאדות המטפלים והמטופלים במחקר לקוח מתוך מחקרן של ויסמן ותשבי משנת 2014. לצורך מחקר זה השתמשו החוקרות במידע שנאסף לגבי עשרה מטופלים בעלי התקשרות לא בטוחה ומטפליהם, כמו גם במידע לגבי מטופל אחד בעל התקשרות בטוחה ומטפלו. המידע לגבי המטופל בעל ההתקשרות הבטוחה שימש את החוקרות לשם השוואה.

החוקרות השתמשו בראיונות מסוג RAP - ראיונות שבנו Luborsky & Crits-Christoph ופרסמו בשנת 1998. הראיונות התקיימו בשלוש נקודות זמן מרכזיות במהלך הטיפול (לאחר הפגישה החמישית, לאחר הפגישה החמש עשרה ולאחר הפגישה העשרים ושמינית – הקרובה לסיום הטיפול) לשם זיהוי נרטיבים של המטופלים והמטפלים בכל הנוגע לטיפול. בנוסף, החוקרות בחנו את תוצאות הטיפול באמצעות שאלון Outcome Questionnaire-45 שיצרו Lambert ועמיתיו ופורסם בשנת 1995. שאלון זה הועבר בתחילת הטיפול ובסיומו - לאחר שלושים ושניים מפגשים.

בניתוח הנתונים התמקדו החוקרות בבחינת המרחק והקרבה הטיפולית בקרב מטופלים בעלי התקשרות לא בטוחה; בזיהוי דפוסי דינמיקות של מרחק טיפולי וקרבה טיפולית לאורך זמן; וכן במידת ההלימה או חוסר ההלימה בין תפיסת המרחק הטיפולי של המטופל לזו של המטפל.

בשלב זה בהרצאתה פרופ' ויסמן הציגה מקרים טיפוליים, נרטיבים של המטופלים והמטפלים, תוצאות טיפוליות וגרפים של מרחק טיפולי. בשל רצון לשמור על פרטיותם של המטופלים שהשתתפו במחקר, מידע זה לא יוצג בסקירה. מהמידע היה ניתן לראות מידה רבה של התאמה בין הנרטיבים של המטופלים למרחק הטיפולי כפי שנמדד בשאלון TDS-O.

דפוסי דינמיקות של מרחק טיפולי

החוקרות מצאו ארבעה דפוסים עיקריים של התפתחות מרחק טיפולי:

  1. המרחק הטיפולי נשאר קבוע לאורך הטיפול.
  2. במהלך הטיפול התקיימה הפחתה במרחק הטיפולי שאינו תואם לצרכי המטופל (מרחק טיפולי "קרוב מדי"), שבדרך כלל לוותה גם במעורבות הולכת וגדלה של המטופל בטיפול, אבל לא בהכרח בצמיחת האוטונומיה שלו.
  3. במהלך הטיפול התקיימו מרחק טיפולי וקרבה טיפולית מתונים, המלווים בצמיחת האוטונומיה של המטופל.
  4. במהלך הטיפול התקיימו שברים בברית הטיפולית, שברים שהתבטאו בעלייה בדירוגי ה"קרוב מדי" או "רחוק מדי" באמצע הטיפול או לקראת סיומו.

פרופ' ויסמן נתנה בהרצאתה דוגמאות ונרטיבים המציגים את הדפוסים השונים ומשקפים את המרחק הטיפולי בנרטיב של המטופלים, כמו גם את הפער או ההתאמה בין הנרטיב של המטפל למטופל.

הנרטיבים של המטופלים והמטפלים חשפו דרגות הלימה שונות בתפיסת המרחק הטיפולי בין מטפלים למטופלים: בחלק מהמקרים היה ניתן לראות כי היה פער בין תפיסת המרחק הטיפולי של המטופל לתפיסה של המטפל לכל אורך הטיפול; במקרים אחרים היה ניתן לראות שתפיסת המרחק הטיפולי הייתה דומה בין המטפל למטופל בתחילת הטיפול, אך במהלך הטיפול נוצר פער בתפיסת המרחק הטיפולי; בסוג שלישי של המקרים היה ניתן לראות כי אומנם המטופל והמטפל התחילו את הטיפול בתפיסה שונה של המרחק הטיפולי, אך לאורך הטיפול תפיסת המרחק הטיפולי שלהם הפכה לדומה.

מסקנות המחקר

פרופ' ויסמן הציגה את תוצאות מחקרה של זילכה מנו ועמיתיה (2015), שהצביעו על כך כי ישנה חשיבות גבוהה לשיפור יכולתם של מטפלים להבחין בהתדרדרות בברית הטיפולית. בהתאם לכך, מצאו החוקרות במחקר הנוכחי כי המרחק הטיפולי יכול לשקף במידה רבה חלקים משמעותיים של הברית הטיפולית למטפל וכך, באמצעות הפניית תשומת לב למרחק הטיפולי, יכולים מטפלים להבחין בצורה טובה יותר בהתדרדרות בברית הטיפולית כאשר כזו מתרחשת בטיפול.

השלכות קליניות של המחקר

מתוצאות המחקר והנרטיבים שהובאו במהלך ההרצאה ניתן להבין כי כאשר מטפלים משוחחים עם מטופלים בנושא "הקשר הטיפולי", עליהם להיזהר ממצבים בהם נקודת המבט שלהם על הקשר הטיפולי מטשטשת את יכולתם להבחין בנקודת המבט ובצרכיו של המטופל.

זאת ועוד, ביסוסה של מערכת יחסים טיפולית המקדמת את המטופל הינו הליך שאינו פשוט בדרך כלל, אך הוא מורכב אפילו יותר בקרב מטופלים בעלי התקשרות לא בטוחה הגבוהים הן בציר החרדה והן בציר ההימנעות. בטיפולים במטופלים אלו, מציעות החוקרות, התמקדות במרחק הטיפולי בהכשרת המטפל והדרכתו, יכולה לסייע בהפחתת הנשירה מהטיפול ושיפור התוצאות הטיפוליות.

תודתנו נתונה לפרופ' הדס ויסמן על סיועה לפרסום סקירה זאת.

סיקורים נוספים מתוך הכנס:

מה הקשר בין ההתקשרות למרחק הטיפולי: סקירת הרצאתה של שרון אגוזי

מחקרים בנושא טיפולים פסיכודינמים לטיפול בדיכאון עמיד - סקירת הפאנל

יצירת המשגת מקרה לטיפול - סקירת הרצאתם של ג'ון קרטיס וג'ורג' זילברשץ'

סקירת ההרצאה "המטופל נוהג באוטובוס האינטגרציה" - פרופ' אלברטה פוס

על משמעות החיים בפסיכותרפיה - מאת קלרה היל