חיפוש

תרומת המטפל להיווצרות ההעברה האירוטית: סיכום מאמרו של גבארד, 1996

פורסם על ידי צוות בטיפולנט

גברד פותח את מאמרו בהתייחסות לטענתו של גיל אשר עוררה, בזמנו, התנגדות בקרב אנשי מקצוע רבים. גיל טען כי העובדות העולות בשיח הטיפולי אינן נצפות על ידי המטפל אלא מגיעות לכלל הסכמה בין המטפל למטופל. כמו כן, הוא טען כי למטפל ישנה השפעה רבה על ההעברה המתפתחת ובכך היווה קול משמעותי בהתפתחות זרם ה-two person psychology. 

גיל והופמן שותפו מייצגים את זרם החשיבה הקונסטרוקטיביסטית המבוססת על שני עקרונות מרכזיים:
• ההעברה הנוצרת מבוססת בחלקה על התנהגות המטפל
• תפיסתו האישית של המטפל משפיעה על הבנתו את עצמו, את המטופל ואת האינטראקציה הנוצרת ביניהם.

תפיסה זו מערערת על תפיסת 'המטפל האובייקטיבי', ולכן משתמע ממנה שקשה יותר להבחין בין היבטים אינטרה-פסיכיים לאינטר פסיכיים בעבודה הטיפולית. על רקע תפיסה זו, גברד מציג מאמר אשר עוסק ברלוונטיות החשיבה הקונסטרוקטיביסטית להיווצרות ההעברה האירוטית ולצידה - ביקורת על תפיסה זו.

מזווית ראייה של one person psychology, פרויד הניח כי למטפל אין השפעה על האינטראקציה הנוצרת וכי אותה אהבת העברה תיווצר מול כל מטפל ומול אובייקטים מחוץ לחדר הטיפולים. אלא שבחדר הטיפולים ישנם שני אנשים המביאים עמם את דפוסי ההתקשרות שלהם וגיל טען כי אהבת ההעברה ספיציפית לסיטואציה הטיפולית ומושפעת באופיה ועוצמתה מאישיות המטפל.

גברד טוען כי עמדה זו שמה פחות מדי דגש על דפוסי יחסי האובייקט שהמטופל מביא עמו ומתקשר דרכם אל המטפל: לסובייקטיביות המטפל יש השפעה, אך זו כפופה להיסטוריה וליחסי האובייקט של המטופל. כמו כן, הוא טוען כי הגישה הקונסטרוקטיביסטית מפחיתה בחשיבות השפעת סמכותו של המטפל.

למרות ביקורת זו, גבארד מדגיש את תרומתה הרבה של הגישה הקונסטרוקטיביסטית להבנת ההעברה האירוטית ומצביע על מספר גורמים דרכם המטפל משפיע על היווצרותה: ציפיות, צרכים, התיאוריה, מאפיינים חיצוניים, גמישות, רמת החרדה וההעברה הנגדית.

ציפיות המטפל

גברד טוען כי למרות המלצתו של ביון להגעה למפגש הטיפולי 'ללא זיכרון וללא תשוקה', למטפלים יש ציפיות רבות ממטופליהם בנוגע לשמירה על הסטינג, תשלום, הגעה ושכיבה (באנליזה). חלק מהמטפלים, לטענתו, אף מצפים מהמטופל להתאהב בהם עקב תפיסתם התיאורטית, מאפייני הסיטואציה הטיפולית (אינטימיות, קשב מלא) וכן הלאה.

צרכי המטפל

גם למטפלים יש צרכים וצרכים אלו מגיעים גם לסיטואציה הטיפולית. חלק מצרכים אלו הם להיות מושא להאדרה ותשוקה, להעלות את הערך העצמי, להמנע מסדיזם, לרפא אובייקטים פנימיים ועוד. לפעמים צורך המטפל בהערצה קשור לסיטואציית חיים ספיציפית בה הוא מצוי (אובדן, גירושין) ולפעמים לגורמים אישיותיים מתמשכים. במקרים אחרים המטפל חש דעיכה וגסיסה של יחסי ההעברה-העברה נגדית ובאופן לא מודע מחייה אותם דרך פירוש ההתנגדות כהכחשה של העברה אירוטית. מאחר ותחושת המוות של היחסים בלתי נסבלת עבור המטפל, המטופל נאלץ לייצר אהבה בדומה לילד שמבקש לשקם את ערכו העצמי של ההורה.

התיאוריה של המטפל

התיאוריה של המטפל מעצבת את הנרטיב הנבנה בטיפול ודרך התהליך הפרשני נבנית המשגת המטופל גם את רגשותיו כלפי המטפל: האם הרגשות הם "לא באמת מיניים אלא ביטוי לצורך באהבה", "רק מיניים" וכן הלאה. הירש (1994) הציע כי ההעברה מפורשת במונחי התיאוריה של המטפל כמשאלות ילדיות או כצורך התפתחותי, וטען כי הבעיה במודל זה היא ביטול החוויה העכשווית של ריגוש רומנטי ו/או עוררות מינית של המטופל. התיאוריה, טוען גבארד, מרגיעה את החרדה שמעוררת התשוקה המינית ובהקשר זה הוא רואה את הדיון בהיות ההעברה האירוטית אדיפלית, פרה-גניטלית או גניטלית כחסר טעם: רכיבים מכל הרמות מופיעים בכל אהבה והנושא המרכזי הוא היכולת להפגיש את המטופל עם מלוא מורכבותה של חווית האהבה.

מגדר, הופעה חיצונית וגיל

גבארד מזכיר כי גם להופעתו החיצונית של המטפל, גילו, יופיו ואלמנטים כדמיון שלו להורה או לבני זוג קודמים יש השפעה על הופעת ההעברה האירוטית ועוצמתה. כמו כן, מטפלים הומוסקסואליים ייטו יותר לזהות העברות הומוסקסואליות ביחס למטפלים הטרוסקסואלים, והחרדה ההומוסקסואלית לא פעם מונעת התפתחות של העברה אירוטית הומוסקסואלית.

גמישות המטפל

אהבת ההעברה, בדומה לדפוסי העברה נוספים, היא דואלית באופייה מאחר והיא אמיתית והעברתית בו זמנית. יכולת המטפל לנוע בגמישות ולעבוד עם שני המימדים משפיעה על התפתחות ההעברה: בהיעדר יכולת לתנועה גמישה המטופל עלול להמנע מלפתח העברה אירוטית.

חרדת המטפל

מטופלים קולטים באופן מודע או לא מודע את הפחד מאהבתם וימהרו להשתיק אותה אם יחושו שהמטפל מבוהל ממנה. חרדה עלולה להביא לפירוש מהיר מדי של התנגדות, לשתיקה ממושכת של המטפל, לסירוס רגשות המטופל מתוך פחד מהאגרסיביות שבמיניות, לדה-סקסואליזציה ועוד. החרדה עלולה לנבוע גם מהעברה נגדית אירוטית המייצרת אשמה אשר מביאה להשלכת התשוקה אל המטופל והתכחשות לקיומה אצל המטפל.

ההעברה הנגדית של המטפל

ההעברה נגדית משמעותית מאוד להתפתחות ההעברה האירוטית, כפי שמוסכם על אסכולות תיאורטיות שונות. ההעברה הנגדית נוצרת על בסיס ההתאמה או האינטראקציה בין המטפל לבין האובייקט הפנימי של המטופל, ובאותו האופן נבנית גם ההעברה של המטפל. כך, ההעברה האירוטית מתעצבת במרחב האנאקטמנט בין המטפל למטופל, אשר נבנה על בסיס החוויה האובייקטיבית והאובייקטים הפנימיים של כל אחד מהמשתתפים בדיאדה הטיפולית.

חשיפה עצמית של העברה נגדית אירוטית

אם אנו מניחים כי למטפל ישנה השפעה על יצירת ההעברה האירוטית, גבארד מניח כי יש להתבונן גם במחשבות המטופל על רגשות המטפל כלפיו. התבוננות זו מעלה את שאלת החשיפה העצמית של רגשות המטפל. גבארד טוען כי במקרים רבים יש תרומה טיפולית ניכרת להכרת המטופל בהשפעתו על המטפל, אך רואה את הרגשות המיניים כרגשות אותם אין לחשוף באופן ישיר (אם כי המטופל חש אותם במידה מסוימת באופן בלתי מודע).

זאת, מתוך אמונה כי חשיפת רגשות מיניים ממוטטת את המרחב המשחקי והאפשרות הסימבולית הטמונה בו. לכן, גבארד טוען כי יש להמנע מחשיפת רגשות מיניים בפני המטופל כפי שאב נמנע מלחשוף בפני ביתו משיכה אליה ובכך מאפשר לה להשלים את המשימה ההתפתחותית המבוססת על פנטוז עליו כעל אובייקט של אהבה. חשיפה של המשיכה תפגום בתחושת הביטחון ובכך תמנע את האפשרות לפנטז.

גבארד מניח כי מטפלים המצדדים בחשיפה עצמית יטענו נגדו כי חשיפת רגשות מיניים אינה שונה מחשיפת רגשות אחרים אך רואה ברגשות המיניים רגשות קרובים מדי להפרת טאבו, ורגשות הנוטים יותר לעורר ציפייה לעפולה, ולכן פוגעים יותר בתחושת הביטחון. כמו כן, לדבריו חשיפה של העברה נגדית אירוטית ורגשות אהבה יכולה ללבות את ההעברה האירוטית של המטופל ולמנוע עיסוק בחומרים חשובים נוספים.

גבארד אף טוען כי חשיפת אהבה היא חשיפה של היבט ספציפי מאוד בקשר המטפל-מטופל, מאחר ואהבה בטיפול היא יחס מורכב ורב מימדי. מהכרותו עם מטפלים שהפרו גבולות מיניים עם מטופליהם, גבארד מציע כי העוינות והצורך בשליטה מפוצלים ומומרים לאהבה, וכך גם המטופל לומד להמיר את תוקפנותו לרגשות חמים ואוהבים.

ביבליוגרפיה

Gabbard, G.O. (1996). The analyst contribution to the erotic transference. Contemporary psychoanalysis, 32: 249.