צוות בטיפולנט
אהבת העברה, העברה והעברה נגדית ארוטיות, וככלל גילויים נוספים של אהבה ומיניות בקשר הטיפולי, כולם זכו לתשומת לב רבה לאורך חייה של הפסיכואנליזה. החל מפרויד שתיאר את האופן בו אהבת העברה משחזרת היבטים ביחסי האובייקט, דרך התבוננות באלמנטים אלו כביטויים הגנתיים ועד לכתיבה תיאורטית אשר דנה בפרוורסיה ובטראומה הבאות לידי ביטוי בארוטיקה ביחסים הטיפוליים. ג'ודי מסלר דייויס, תיאורטיקנית בולטת מהזרם ההתייחסותי, היא אחת הכותבות העכשוויות הייחודיות והמשפיעות ביותר בתחום זה של הבנת גילויי האהבה והמיניות בקשר הטיפולי. בסקירה קצרה זו, אנו מביאים חלק מרעיונותיה של מסלר דייויס בנוגע לאהבה פוסט-אדיפלית, ביטוייה בהתפתחות הנפשית וביטוייה בקשר הטיפולי.
הטענה המרכזית של מסלר דייויס היא כי התפיסה הפסיכואנליטית המסורתית נוטה לפתולוגיזציה של רגשות מיניים המתעוררים ביחסים הטיפוליים. לדבריה, למרות שבעשורים האחרונים העברה נגדית המערבת רגשות אהבה ומיניות החלה להיתפס כאמצעי לגיטימי להבנת החוויה הרגשית, מטפלים עדיין מתקשים לשאת רגשות העברה נגדית אירוטיים ולכן נוטים להכחיש אותם. בהתאם, בעוד שהשיח העכשווי מזמין לא פעם לחשיפה מותאמת של רגשות העברה נגדית של המטפל בפני המטופל, חשיפת העברה נגדית המערבת חוויה ארוטית עדיין נתפסת כטאבו. אולם לתפיסתה של מסלר דייויס, חשיפה מבוקרת ומותאמת של חוויות אלו עשויה להעמיק את הקשר והחשיבה הטיפולית. זאת, כאשר החשיפה מעוגנת בהבחנה בין מיניות אדיפלית לבין מיניות פוסט-אדיפלית.
המסורת הפסיכואנליטית מכוונת את המטפל לקשור בין רגשות מיניים המתעוררים בטיפול ובין קונפליקטים ילדיים בלתי פתורים. בהתאם, היא מתארת כיצד עוררות מינית מסוימת בטיפול עשויה לשקף ריגוש של נפגעי טראומה, סקסואליזציה של צרכי תלות וכן הלאה. עם זאת, מסלר דייויס טוענת כי במצבים אחרים המיניות עשויה לשקף דווקא את היווצרותו או התגלותו של מרחב בין אישי פוטנציאלי, המאופיין ביכולת לאינטימיות עמוקה. לפיכך, היא מציעה כי אחד הגורמים להתעוררותו של קושי טיפולי נוכח רגשות אהבה ומיניות המתעוררים בחדר הטיפול, הוא היעדר של תיאוריה אודות המיניות הבוגרת, או המיניות הפוסט-אדיפלית. בעקבות הבנה זו, מסלר דייויס מבקשת לאתגר את התפיסה הקלאסית לפיה כל גילוי מיניות בחדר משמעו שחזור של התסביך האדיפלי באמצעות נוירוזת ההעברה.
ο על אהבה במרחב הטיפולי: בין האמיתי לאמיתי יותר
ο על הפרת גבולות מיניים בטיפול - סיכום מאמרו של גבארד
ο מגע כתיקוף התייחסותי: תקציר מאמרה של קינג
מסלר דייויס מציעה כי יש להבחין בין מיניות אדיפלית למיניות פוסט-אדיפלית ומתמקדת לשם כך בשלושה היבטים מרכזיים. ראשית, היא טוענת כי האהבה האדיפלית היא בעלת טבע מאדיר והדדי, אשר נוטה להיות סוער ומלווה בקנאה עוצמתית. לכן כאשר אהבה זו מתבטאת בדינמיקת ההעברה-העברה נגדית, היא עשויה להביא לתקיעות מתמשכת בטיפול. שנית, מסלר דייויס מזכירה כי נוכחות ההורה הפוסט-אדיפלי מבוססת על הכרה הדדית ואינטימיות, ומאפשרת שחרור של מיניותו המפציעה של הילד או המטופל. בטיפול יתבטא מצב זה בצורך של המטופל לחוות את עצמו כמושא תשוקתו של האחר. לבסוף, מסלר דייויס מציעה להבחין בין שחזורים בעלי אופי של גילוי עריות ביחסי ההעברה-העברה נגדית ובין מצבים בהם יש בקשה של המטופל להכרה במיניותו. לדבריה, לרוב הכרה זו תתבטא ברובד סמוי אך במקרים מסוימים של פגיעה באלמנט התפתחותי זה, ייתכן שיהיה צורך בהכרה יותר גלויה וברורה במיניות של המטופל.
לאור ההבנה הפסיכואנליטית אודות התסביך האדיפלי, התפיסה הטיפולית הקלאסית התבססה על ההנחה שיש לתסכל את גילויי המיניות המתעוררים בקשר הטיפולי. כלומר, יש לתסכל את ה"אדיפליות" של המטופל ובכך לאפשר לו "להתגבר" על התסביך האדיפלי לטובת בחירת אובייקטים מתאימים יותר. מנקודת מבט זו, שיתוף של המטופל ברגשות של העברה נגדית ארוטית, שקולה לשיתוף של ילד המצוי בשלב האדיפלי בתשוקה המינית הבוגרת. לטענתה של מסלר דייויס, ליבו של התסביך האדיפלי איננו התשוקה הארוטית אלא האהבה ההדדית האידילית המתקיימת בין הילד לבין ההורה. בתוך כך, עבור הילד, ההורה אינו אובייקט מיני נפרד אלא גיבור רומנטי ואילו עבור ההורה, הילד הוא אובייקט אהבה נרקיסיסטי. זאת מאחר והילד מגלם את הייצוג הביסקסואלי המושלם: ייצוג העצמי האידיאלי של ההורה ובו זמנית ייצוג של בן המין השני האידיאלי. בהתאם לאופייה האידיאלי ההדדי של האהבה האדיפלית, חשיפת אהבה ותשוקה כלפי מטופל אשר מתמודד עם אהבה אדיפלית בקשר הטיפולי תהיה לא מתאימה ותהווה, כפי שהציע פרנצי, בלבול בין שפת הרוך לשפת התשוקה.
לצד ההבנה כי יש להימנע מבלבול שפות בין המבוגר לילד, מסלר דייויס מבקשת לטעון כי לא כל ביטויי התשוקה והאהבה של המטופל כלפי המטפל הם ביטויים אדיפליים. לדבריה, פירוש אוטומטי של מיניות ואהבת המטופל כאדיפליים, אינו לוקח בחשבון את העובדה שההתפתחות המינית ממשיכה גם לאחר השלב האדיפלי. למעשה, המיניות מהווה חלק אינטגרלי ממערכות יחסים גם אצל בני אדם בוגרים אשר התמודדו בהצלחה עם פתרון הקונפליקט האדיפלי בשלבים מוקדמים יותר. בניגוד לאהבה האדיפלית הבלתי מציאותית (אידילית, דמיונית ומונעת על ידי תהליכים ראשוניים), האהבה הפוסט-אדיפלית היא אהבה שיש בה תשוקה ויכולת לאינטימיות, אשר מתקיימות במסגרת קשר עם אובייקט שאינו אידילי אלא מורכב ובלתי מושלם.
בשלב ההתפתחות הפוסט-אדיפלי הנער או הנערה, כמו גם המטופל או המטופלת, מתמודדים עם המשימה של הטמעת העצמי המיני בין שאר ייצוגי העצמי. כדי שייצוג העצמי כמוקד של מיניות ותשוקה יתבסס באופן תקין, יש צורך בתגובה סביבתית אשר תתקף ותקבל אותו. רק כך, לדברי מסלר דייויס, תתבסס מיניות בוגרת אשר מוכלת במישור האישי-פנטסטי ובמישור הבין-אישי גם יחד. במהלך ההתבגרות, המתבגר בוחן את תגובת ההורה למיניותו המפציעה ועל פי תגובה זו מבנה גם את העצמי המיני שלו ואת מידת הלגיטימיות שלו. מסלר דייויס מציינת כי כדי ליהנות מאהבה פוסט-אדיפלית, יש לוותר על האהבה האדיפלית האידאילית עם האובייקט המואדר ולהחליפה בקשר עם אובייקט ממשי. בהתאם לתפיסה זו, אין מן הנמנע כי המעבר מהשלב האדיפלי לשלב הפוסט-אדיפלי יבוא לידי ביטוי גם בקשר הטיפולי. מובן כי לא תמיד קל להבחין בין גילויי העברה-העברה נגדית אדיפליים ובין ביטויים פוסט-אדיפליים, אך הבחנה זו היא מהותית ביותר ליכולתו של המטפל לבחור תגובה מתאימה ולסייע למטופל לבסס עצמי המכיל בתוכו עצמי מיני בוגר.
בעוד שבשלב האדיפלי חשיפת העברה נגדית ארוטית או מתן אישור ל"אמיתיות" האהבה האדיפלית מהווה בלבול שפות וסיפוק צרכים ליבידינלי, המצב סביב גילויי אהבה ומיניות פוסט-אדיפליים הוא שונה. בשלב זה, המטופל זקוק למטפל שיתקף את היותו סובייקט בוגר בעל מיניות חיונית וחיובית, מאחר ואישור זה מסייע למטופל לצמוח. זאת בדומה לאופן בו אישורו של ההורה את מיניותו המפציעה של המתבגר, משחרר אותו לפתח עצמי מיני בוגר. ביחס לכך, מסלר דייויס מדגישה כי חוסר נגישות מינית-רומנטית של המטפל, שהיא חיונית במקרים של גילויי אהבה וארוטיקה אדיפליים, עשויה להיות הרסנית במקרה של מטופלים אשר התפתחות מיניותם הפוסט-אדיפלית נחסמה. במצבים אלו, בשלב המתאים בטיפול, הכרה במיניות של המטופל וביכולתו להוות מושא לתשוקה עבור אחרים, ובמקרים מסוימים גם חשיפה של העברה נגדית ארוטית, עשויים להיות חיוניים לשחרור חסימה התפתחותית מעברו. היבט נוסף בקשר המטפל-מטופל אשר מסלר דייויס מדגישה כחיוני להתפתחותו הפוסט-אדיפלית של המטופל, היא נכונות המטפל לוותר על עמדת ההורה הנערץ והמושלם. לטענתה, כל עוד המטפל ממוקם בעמדה זו, המטופל אינו משוחרר לפתח קשר אינטימי מורכב ואנושי עם אחרים במלוא מובן המילה ונותר כלוא באהבה אדיפלית אידילית שאינה מאפשרת קשר המבוסס על אינטימיות עמוקה ובוגרת.
פיתוח תיאורטי נוסף שמסלר דייויס מציעה בכתיבתה על הנושא, הוא שינוי בפריזמה דרכה מטפלים חושבים על מיניות ואהבה בחדר הטיפול. במקום לנסות לבסס בטיפול "פתרון של התסביך האדיפלי" כך שיביא להתקבעות נטייה מינית הטרוסקסואלית, מסלר דייויס מציעה כי "פתרון טוב" יכלול מעבר של המטופל מעמדה אדיפלית המאופיינת ביחסי אובייקט המבוססים על אידיאליזציה רומנטית, ליחסים פוסט-אדיפליים אשר מבוססים על אינטימיות הדדית בין שני סובייקטים. יכולת זו כרוכה גם ביכולות רגשיות בין-אישיות נוספות, ביניהן היכולת לשאת דחייה והדרה במסגרת הקשר הזוגי. כך, מסלר דייויס מציעה זווית ראייה חדשנית אשר מציבה בלב העבודה הטיפולית עם גילויי אהבה ומיניות, תפיסה הממוקדת באיכות יחסי האובייקט. היא מבחינה בין גילויי ארוטיקה אדיפליים לגילויי ארוטיקה פוסט-אדיפליים ומציעה כי הבחנה ביניהם חיונית לבחירת ההתערבות הטיפולית המתאימה ביותר למטופל.
Davies, J.M. (1998). Between the Disclosure and Foreclosure of Erotic Transference-Countertransference: Can Psychoanalysis Find a Place for adult sexuality? Psychoanalytic Dialogues, 8(6):747-766
Davies, J.M. (2003). Falling in Love with Love: Oedipal and Postoedipal Manifestations of Idealization, Mourning, and Erotic Masochism. Psychoanalytic Dialogues, 13(1):1-27
