חיפוש
  • דף הבית
  • מאמרים
  • שימוש במודל המלווה המומחה לאחר טראומה - מאמרם של טדצ'י וקלהון, 2006

שימוש במודל המלווה המומחה לאחר טראומה - מאמרם של טדצ'י וקלהון, 2006

פורסם על ידי צוות בטיפולנט

מאמרם של Tedeschi & Calhoun עוסק באופן בו מטפלים יכולים לסייע למטופלים לחוות צמיחה פוסט טראומטית. לשם כך ובהתבסס על שנים ארוכות של מחקר וטיפול בניצולי טראומה, החוקרים מציעים את מודל המלווה המומחה - expert companionship.

Tedeschi & Calhoun אינם מבקשים ליצור סגנון טיפולי חדש, אלא מציעים עקרונות פעולה שיכולים להיטמע בטיפולים שונים בסובלים מטראומה. החוקרים מציעים כי הרעיונות המובאים במאמר הנוכחי מתאימים במיוחד לטיפולים קוגניטיביים, נרטיביים ואקזיסטנציאליסטיים (בשל טבעם של טיפולים אלו, הממוקד בעיבוד קוגניטיבי של הטראומה ומציאת משמעות ונרטיב לאירועים), אך Tedeschi & Calhoun מדגישים כי עקרונות המלווה המומחה יכולים להיטמע ולהיות רלוונטיים בכל סוג של פסיכותרפיה.

עקרונות טיפוליים - מלווה מומחה

ענווה בחקירה משותפת - המלווה המומחה מהווה זרז או מעודד של צמיחה פוסט טראומטית. עם זאת, Tedeschi & Calhoun מבהירים כי אין הוא יכול ליצור צמיחה אצל המטופל. בטיפול בטראומה, מזהירים החוקרים, אין ולא יכולות להיות למטפלים תשובות קבועות מוכנות מראש. על כן, רעיון המלווה המומחה טומן בחובו ענווה גדולה בכל הנוגע להתנהלותו של המטפל - המטפלים שהינם מומחים בתחומם, צריכים להתנהל בענווה על מנת לייצר אווירה בה ניתן לבצע חקירה אישית. כך, על המטפל להיות קרוב לחוויה של המטופל, ולא להוביל אותו לתוך תפיסה קבועה. זאת ועוד, רצוי שהמטפל יהיה פתוח לאפשרות שהמטופל יצור שינוי במטפל, ולא רק לאפשרות להביא לשינוי בחווייתו של המטופל. כך המלווה המומחה יוצר שיח המתמקד בחקירה ושינוי אישיים ובמקביל מהווה מודל אישי לכך שהחוויה הטראומטית יכולה להיות פתח לצמיחה. זאת ועוד, ענווה כזו גם משדרת כבוד להתמודדות הקשה של המטופל עם הטראומה.
אין ליצור ציפייה לצמיחה - Tedeschi & Calhoun מציעים כי על המלווה המומחה מחד לא ליצור ציפייה מוגזמת לצמיחה ומאידך לא לצפות רק לסימפטומים שליליים. החוקרים מסבירים כי חשוב שלא ליצור תחושות אשמה אצל מי שאינם מצליחים לראות התקדמות וסובלים סבל חריף. הצמיחה הפוסט טראומטית אינה מנוגדת לסבל ולעיתים קרובות הולכת יד ביד איתו, כאשר הסבל הוא מידי והצמיחה לעיתים קרובות נראית רק לאחר זמן רב. מסיבות מגוונות ומובנות אין החוקרים מציעים ליצור "רף התמודדות" בו הניצולים מטראומה צריכים לעמוד, אלא לאפשר למטופלים לחקור את האפשרות לחוויה של צמיחה כתוצאה מטראומה במקום להתעלם מניצנים המתפתחים בקרבם.
היכרות עם מצבו של הניצול לפני הטראומה - אישיותו של הניצול, אמונותיו, הסכמות, המטרות והחוויות שלו כפי שהיו לפני הטראומה, חשובות במיוחד לצמיחה פוסט טראומטית. מתוך כך, על המלווה המומחה להכיר את הנ"ל. על המלווה המומחה להעריך בתחילתו של הטיפול בטראומה את האישיות הפרה-טראומטית ולהבין מה הם החלקים שיכולים לעודד או לדכא צמיחה פוסט טראומטית, בהתאם למודל ההתפתחות של צמיחה פוסט טראומטית, כפי שהוצע למשל על ידי Calhoun, Cann & Tedeschi. כך למשל, על המלווה המומחה להעריך את הפתיחות לחוויה, מסוגלות לאינטגרציה של שינוי באמונות ובפעולות, מסוגלות וקיומם של יחסים קרובים ומשמעותיים כמו גם היכרות עם הצדדים החיוביים יותר של חוויות חיים וכן כיצד המטופלים התמודדו עם בעיות וקשיים בעבר ויכלו להם. כאשר המלווה המומחה מתעניין בחלקים אלו של הניצול, נוצר מודל עבודה פנימי מרומז למטופל - הוא יכל לקשיים אחרים בעבר ויוכל להם שוב. זאת ועוד, מידע בנושאים אלו יכול להוות בסיס עבודה חשוב בטיפול.
יצירת תחושת ביטחון - כבר בתחילת הטיפול חשוב ליצור תחושת ביטחון של הניצול במלווה המומחה ובקשר הטיפולי, שכן ללא ביטחון זה, כל שיח אמיתי ועיבוד כנה של הטראומה לא יהיה אפשרי. המלווה המומחה, על מנת לסייע לצמיחה פוסט טראומטית, מעודד את המטופל במסע שלו במעבר מקוגניציות ומטרות שקדמו לטראומה, לקוגניציות ומטרות חדשות, המכילות מידע מהטראומה. שינוי הסכמות, הנרטיבים והמטרות אינו יכול להתרחש ללא תחושת ביטחון עמוקה.
התייחסות לאירוע הטראומטי עצמו - החוקרים מציעים להתייחס לאירוע הטראומטי באופן מטאפורי כרעידת אדמה, ששוברת את אמונות הבסיס והסכמות של המטופל. לדידם, ההתמקדות באירוע הטראומטי צריכה להיות במידה שבה המטופל בוחר להתמקד בו, כאשר מה שמשמעותי ביותר לצמיחה פוסט טראומטית אינו האירוע עצמו, אלא ההתמודדות בהמשך החיים. כאשר האירוע הטראומטי עצמו הוא בעל חשיבות טיפולית משמעותית (כך למשל הורה שנהג ברכבו וגרם לתאונה, שכתוצאה ממנה ילדו נהרג) אזי חשוב להתמקד באירוע. עבור מרבית נפגעי הטראומה, מעידים החוקרים, העולם מתחלק לשניים - לפני הטראומה ואחריה, כאשר התחושה היא שהעולם השתנה ו/או הם השתנו כתוצאה מהטראומה. התחושה כי העצמי והנרטיב השתנו הינה משמעותית ביותר לצמיחה פוסט טראומטית .מצב זה עלול להיות שונה במצבי טראומה מתמשכים, כגון מחלה קשה או התעללות ממושכת וכן כאשר הטראומה התרחשה בגיל מוקדם מאוד.
הניצולים מהטראומה עוסקים בדרך כלל בשני תהליכים קוגניטיביים הקשורים לטראומה: ניסיון להבין מדוע האירוע הטראומטי התרחש, וכן ניסיון לעבד את האובדן שהתרחש בטראומה באופן רחב ולעיתים קרובות אקזיסטנציאליסטי ורוחני. הניצולים מחפשים משמעות באירועים ובאובדן, כאשר חיפוש המשמעות באובדן וניסיון העיבוד שלו הינם חשובים במיוחד על מנת שתתפתח צמיחה פוסט טראומטית. עם זאת, ההבנה מדוע האירוע הטראומטי התרחש מהווה בסיס לתהליכים הללו, המאוחרים יותר. כאשר ניצול טראומה אינו מצליח להבין מדוע האירוע הטראומטי התרחש והאם היה ניתן למנוע אותו, הוא עלול להרגיש תקוע, חסר אונים ומבולבל. במצב כזה המלווה המומחה יכול לסייע ביותר, ולנסות לסייע לניצול ליצור נרטיב להתרחשות האירוע הטראומטי. רק לאחר שהדבר הושג, ניתן לעבור לעיבוד האובדן ויצירת משמעות.
הקשבה זהירה - המומחה המלווה מעודד צמיחה באמצעות הקשבה זהירה לצורה בה ניצול הטראומה מתאר את אופן ההתמודדות שלו לפני, אחרי ובמהלך הטראומה, תוך שהוא מפנה את תשומת הלב של ניצול הטראומה על חוזקות ומסוגלות בהתמודדותו. מתוך הקשבתו, המומחה המלווה משתמש באמירות של המטופל, על מנת לעבד ולחזק את הזהות העצמית של הניצול, שעברה טלטלה קשה במהלך הטראומה ואחריה.
כיצד מעריכים את התמודדות הניצול? - בעבודה עם ניצולי טראומה, מציעים החוקרים, יש להתייחס לרעיונותיו של Corr מ-2002, שמציע כי הערכת ההתמודדות של ניצולים מטראומה צריכה להימדד לא רק במדדים חיצוניים, אלא גם, ואף חשוב מכך, מנקודת המבט של הניצול המתמודד עם הטראומה - כיצד הוא משתמש במשאבים הקיימים העומדים לרשותו בהתמודדותו עם מכשולים ואתגרים בחיים.
בניית ויסות רגשי - על המלווה המומחה לסייע לניצול להיות מסוגל לווסת את רגשותיו במידה מסוימת - מצוקה רגשית אדירה אינה מאפשרת לאדם לחשוב, לעבד את המאורעות, ליצור אמונות חדשות וכן לצבור ביטחון ביכולת שלו לתפקד בעולם שוב. Tedeschi & Calhoun מציעים לווסת את התחושות הקשות באמצעות נתינת לגיטימציה לתחושות של הניצול והבהרה כי התגובות של הניצול אינן תוצר של "טירוף", אלא תוצאה שניתן לצפות לה כאשר אדם עובר מאורע טראומטי כל כך. החוקרים ממליצים להשתמש במטאפורה של פציעה גופנית - כפי שנדרש זמן התאוששות והסתגלות לאחר טראומה גופנית קשה, כך דרוש זמן התאוששות והסתגלות גם לנפש לאחר טראומה.
חשיבותם של תהליכי רומינציה - רומינציה ועיבוד קוגניטיביים נדרשים על מנת שאלמנטים של צמיחה פוסט טראומטית יוכלו להתפתח בתפיסה העצמית, באמונות ובסכמות המחשבתיות של הניצולים מטראומה. חלק ניכר מהתהליך הזה אינו קוגניטיבי בלבד, אלא מערב גם רגשות עוצמתיים. Tedeschi & Calhoun מציעים כי על המומחה המלווה להיות בקיא בתהליך הקוגניטיבי הקשור לצמיחה פוסט טראומטית. החוקרים מציגים סוגים שונים של רומינציה (ניתן לקרוא עליהם בעבודתם של Nolen-Hoeksema et al. משנת 2003), כאשר אחד הסוגים - רומינציה רפלקטיבית, מסייע ליצירת צמיחה פוסט טראומטית. רומינציה רפלקטיבית הינה רומינציה מודעת ואינסטרומנטלית, המבטאת תהליכים קוגניטיביים מודעים המערבים רגש, תהליכים אנליטיים ורפלקציה. זאת ועוד, Tedeschi & Calhoun מציעים כי מכפיל כוח של רומינציה זאת הינו שיתוף המחשבות והרגשות העולים בתהליך המחשבתי עם אחרים משמעותיים. על מנת לעודד צמיחה פוסט טראומטית על מלווים מומחים לעודד רומינציה רפלקטיבית שכזאת ולהתנהל באופן שפתוח לגילויי הלב של הניצולים בכל הנוגע להתמודדות ותגובה לאירוע הטראומטי. זאת ועוד, מחקרים שונים שמציגים החוקרים מצביעים על כך שעידוד מטופלים לכתוב את מחשבותיהם בנושא יכול לסייע גם הוא לקדם צמיחה פוסט טראומטית. תהליך כזה עלול להעלות תחושות קשות ומצוקה אצל הניצול ואף אצל המטפל, ואין כל הכרח שיצור הקלה מהירה. למעשה, מחקרים שונים מצביעים על כך שהקלה ושיפור במצב מתרחשים בדרך כלל לאחר כשנה, וכי סימפטומים דיכאוניים מלווים את התהליך לעיתים קרובות. עם זאת, מציעים החוקרים, כי יש בתהליכי רומינציה רפלקטיבית תועלת ועל כן על מלווים מנחים לעודד תהליכים כאלו, וחשוב מכך - לא להגיב באופן שידכא תהליכים כאלו.
תובנות אודות סבלם של הניצולים - לדידם של Tedeschi & Calhoun , אין זה תפקידו של המלווה המומחה להקל את המצוקה של המטופל לגמרי וספק אם הוא יכול לעשות זאת. החוקרים מאמינים שהתמודדות ארוכת טווח עם הטראומה דורשת בדרך כלל מצוקה מסוימת של המטופל. זאת ועוד, התהליך הקוגניטיבי הכרוך בצמיחה פוסט טראומטית גם הוא מלווה במצוקה מסוימת. לבסוף, החוקרים מציעים כי ההבנה שניצולי טראומה ככל הנראה יתמודדו עם מידה מסוימת של סבל, וייתכן שימשיכו לחוות סבל במידה כלשהי בהמשך חייהם, היא הבנה מציאותית שלעיתים קרובות חשוב להכיר בה בטיפול בניצולי טראומה.
שימוש במטאפורות - ניצולים רבים משתמשים במטאפורות ודימויים לאחר הטראומה על מנת להביע תחושות שקשה להסביר לאחרים. על המלווים המומחים לאמץ את הדיבור המטאפורי בכלל ואת המטאפורות של המטופל בפרט. ניתן גם לפתח מטאפורות בתוך הטיפול, שבאמצעותן המטופל יצליח להעביר את חווייתו למלווה המומחה כמו גם לסביבתו הקרובה. על מנת לקדם צמיחה פוסט טראומטית על המטפל לשים לב ולהתייחס גם (ואף במיוחד) למטאפורות, דימויים ואמירות שמזכירות תחושת זהות עצמית או ערעור תחושת הזהות העצמית, וכן אמירות שמביעות תקווה לשינוי. אפילו אמירות כמו "הלוואי שהייתי יכול לכתוב מחדש את סיפור חיי" מספקות למלווה המומחה הזדמנות להצטרף למטופל לתהליך שינוי ולמידה לגבי האופן בו המטופל היה רוצה להגדיר עצמו בעתיד. לבסוף, באמצעות מטאפורות המלווה המומחה יכול גם לעודד חשיבה דיאלקטית אצל הניצול - צמיחה אינה מנוגדת לסבל, עוצמה יכולה להתגלות דווקא ברגעים הקשים ביותר, חוסר אונים לעיתים מלווה דווקא במאבק קשה וכדומה. כל הנושאים הללו יכולים להתחבר ולהתבטא במטאפורות של הניצול, כאשר על המלווה המומחה להסב את תשומת הלב לאלמנטים הדיאלקטיים בתוך המטאפורה ולנסות ביחד עם הניצול להתמודד עם הדיאלקטיות בגמישות.

סיכום

באמצעות רעיון המלווה המומחה מבקשים Tedeschi & Calhoun לסייע למטפלים לעודד וללוות ניצולי טראומה בדרך לצמיחה פוסט טראומטית. באמצעות מערכת היחסים המקצועית בין המלווה המומחה לניצול נוצרת מערכת יחסים המאפשרת לניצול להתמודד עם הטראומה בכך שהיא מספקת לו תמיכה רגשית והזדמנות להיות גלוי לב, להכיר בגורמי דחק וקשיים הקיימים לאחר האירוע הטראומטי ולעסוק בחקירה של האמונות, הסכמות והמטרות של הניצול לאחר הטראומה.

עם זאת, החוקרים מציעים שעל המלווה המומחה להיות זהיר במהלך תהליך הליווי של ניצולים בדרך לצמיחה פוסט טראומטית, ולהבין כי הוא יכול להיות זרז ומעודד, אך לא יוצר של הצמיחה. אין ליצור ציפייה מניצולים לצמוח, שכן לא כולם רוצים או מסוגלים לעשות זאת, ורבים עלולים להיפגע מציפייה כזאת. על המלווה המומחה להיות קרוב לחוויה של הניצול, לא להוביל אותו לתוך תפיסה קבועה, אלא לפעול מתוך ענווה, ולצאת למסע חקירה ועיבוד יחד עם הניצול, ללמוד ולהתפתח איתו, להתאים את הטיפול לטראומה הספציפית ולנרטיב שנבנה כתוצאה ממנה. זהו ליווי מתוך מקומו של המטופל. המלווה המומחה מעודד בעדינות ומאפשר שיח המסייע לצמיחה פוסט טראומטית, אך עיקר עשייתו היא לסייע לניצול לשרוד את הטראומה ולהמשיך בחיים אחריה וללוות אותו בתהליכי העיבוד שהניצול נדרש אליהם לאחר הטראומה.

ביבליוגרפיה:

Tedeschi, R. G., & Calhoun, L. G. (2006). Expert companions: Posttraumatic growth in clinical practice. Handbook of posttraumatic growth: Research and practice, 291-310.‏