במסגרת הרצאתו תיאר פרופ׳ אלי זומר את תופעת הדיסוציאציה, הן במופעה הנורמלי והיומיומי, הן כמנגנון התמודדות והגנה, והן כפסיכותפתולוגיה. לדבריו, היכולת לדיסוציאציה טבעית ונפוצה בקרב ילדים. על כן, בעתות מצוקה קיצונית עשויים ילדים להשתמש בה כמנגנון הגנה הישרדותי שנועד לווסת את סבלם הנפשי. בהקשר זה סקר פרופ' זומר את סוגי השלכות הנפשיות ארוכות הטווח של דיסוציאציה שמקורה בטראומות בילדות, וכן את מקומו החשוב של הטיפול במטופלים הסובלים מהן.
