לזכרו של פרופ' לואיס ארון: קובץ מאמרים נבחרים

07.03.19

פורסם על ידי

כתב עת לפסיכותרפיה 10/19

תקיעות טיפולית ומושג השלישי | הדיאלוג הדרמטי: שימוש המטפל בסובייקטיביות | השוואה בין הגישה ההתייחסותית לגישות פוסט-ביוניאניות

לזכרו של פרופ' לואיס ארון: קובץ מאמרים נבחרים

בשבוע שעבר נתבשרנו על פטירתו פרופ׳ לואיס ארון בגיל 66, לאחר מאבק ממושך במחלת הסרטן. לו ארון היה אחד מהפסיכואנליטיקאים המשפיעים ביותר בעשורים האחרונים. תרומתו לפסיכותרפיה ההתייחסותית הציבה במידה רבה את הפרקטיקה האינטר-סובייקטיבית במרכז השיח המקצועי בארץ ובעולם. במהלך ביקוריו השונים בישראל הוא לימד, הרצה, הדריך ותרם תרומה עצומה לקהילה הטיפולית בארץ. מותו הינו אבדה קשה לעולם הטיפולי ולקהילה ההתייחסותית, אך כתביו ימשיכו לעצב דורות שלמים של פסיכולוגים.

נבקש לכבד את זכרו בגיליון מיוחד זה, המאגד חומרים העוסקים בעבודותיו ובהרצאותיו, אשר סוכמו וסוקרו באתר בטיפולנט לאורך השנים.

ראשית, נפתח בסיכום של ד"ר ליהי בלסון-חמל למאמרו של לואיס ארון, אשר עוסק ב"תקיעות טיפולית ומושג השלישי". במאמר ביקש ארון להסביר בבהירות וגם להדגים את מושג "השלישי", מרובה ההגדרות והאפיונים, במסגרת התיאוריה האינטרסובייקטיבית העכשווית. בהמשך, הוא הציג את ההשלכות הפרקטיות של מושג זה בעבודה הקלינית, כמו גם את האופן בו לעתים חשיפה עצמית של המטפל יוצרת פרספקטיבה שלישית בחדר הטיפול. מן הדוגמאות מצטיירת הטענה כי הכנסת אלמנטים שלישיים לדיאדה טיפולית פותחת לרוב מרחב נפשי למנטליזציה ורפלקטיביות של שני הצדדים.

נמשיך עם סדנה בהנחייתו של פרופ' ארון בנושא "הדיאלוג הדרמטי: שימוש המטפל בסובייקטיביות", אשר מובאת כאן על ידי חיים פינקלמן. בסדנה הציג ארון את רעיונותיו לגבי עבודתו של הרולד סירלס, פסיכיאטר ופסיכואנליטיקאי אשר עבד רבות עם מטופלים הסובלים מסכיזופרניה. באמצעות המושג "דיאלוג דרמטי", המתבטא רבות בעבודתו של סירלס בארה"ב, ניתן לתאר המשגות תיאורטיות ופרקטיקות טיפוליות ממגוון של זרמים עכשוויים בפסיכואנליזה. המשותף לאלה הוא מתן תשומת לב יתרה לתגובות הרגשיות של המטפל במפגש הטיפולי, כחלק מרכזי מההעברה-הנגדית.

נסיים עם סקירה של אפי נורטוב מכנס בו השתתף לואיס ארון בישראל, אשר ביקש לערוך "השוואה בין הגישה ההתייחסותית לגישות פוסט-ביוניאניות". בחלקו הראשון של יום העיון, הציג ארון דוגמאות קליניות שתוארו על-ידי פסיכואנליטיקאים מובילים, במטרה להדגים את ההבדלים התיאורטיים בין הגישות השונות. בהמשך, הוא סקר את האופן בו ההבדלים באים לידי ביטוי בפרקטיקה, תוך עיצוב הדרך בה ניגש המטפל לעבודה עם החומרים הקליניים. על אף מיצובו ההתייחסותי, ארון התאפיין בפלורליזם מעורר השראה, ולכן הזמין את השומעים לנסות ולבחון את "מפות הדרכים" הטיפוליות השונות בין הגישות, כמו גם כיצד ההבנה המשותפת של הנפש כאינטר-סובייקטיבית יכולה לייצר שתי פרקטיקות מעשיות נבדלות.