חיפוש

טיפול קבלה ומחויבות (ACT): מבוא, עקרונות עבודה ויישום

פורסם על ידי אסף ליבוביץ

יום עיון טיפול בקבלה ומחויבות (ACT): מבוא, עקרונות עבודה ויישום עם אוכלוסיות ייחודיות התקיים בבית החולים שלוותה ב-14.9.16. יום העיון נערך על ידי המרכז לבריאות הנפש שלוותה והסניף הישראלי של ACBS לבריאות הנפש.

סקירת יום העיון

יום העיון החל בברכה מוקלטת מאת Steven C. Hayes

הרצאה ראשונה: "מה ומי מסתתר מאחורי המעבר בין גל שני לגל שלישי בטיפול קוגנטיבי-התנהגותי?" – ד"ר דני חמיאל

מה זה ACT? מדובר בשיטת טיפול קוגניטיבית התנהגותית ששמה דגש על קבלה של המחשבות והרגשות שלנו, בניגוד ל-CBT הקלאסי שיש נטייה לתקן את המחשבות והרגשות. לקריאה בסיסית נוספת על ACT לפני קריאת סקירת יום העיון לחצו כאן.

ד"ר חמיאל החל את הרצאתו בהצגת חלופת מיילים עם פרופ' סטיבן הייז.

את חלופת המיילים מתחיל ד"ר חמיאל בבקשה לשמוע את דעתו של הייז על שימוש בטכניקות הרפיה בזמן חשיפה בטכניקת ACT, כדרך להפוך את המטופל לפעיל במהלך החשיפה, לקבל את התחושות הקשות שלו, להתמקד, לחוש שליטה בסיטואציה ולהתחייב למה שחשוב לו באותו הרגע. חמיאל מציע שבאמצעות הרפיה ניתן לבצע שינוי של מיקוד הקשב והרחבת הקשב, כך שלא מדובר בהסחת דעת או התנהגות ביטחון, אלא במיקוד בדברים החשובים תוך קבלה של הקושי.

הייז הסכים עם דעתו של ד"ר חמיאל באשר להרפיה. בהמשך נוצר דיון בין השניים בכל הנוגע לשליטה וקבלה של המטופל את קשייו ורגשותיו הקשים, כמו גם את האירועים הקשים מעברו. הדיון בעניין זה נסב סביב מושג ה- creative hopelessness שהציע הייז. הייז הסביר שהרעיון במושג ה- creative hopelessness הוא "להתחיל היכן שאתה נמצא כבן אנוש ולהשעות את השיפוט והנטיה החזקה לפתרון בעיות שמנסה להשתלט. זה להיות כאן ועכשיו, עם ההיסטוריה שלך כמו שהיא". הייז מאמין שאין אנו, כבני אדם, יכולים לשלוט בחיינו, בהיסטוריה או ברגשות שלנו במידה מוחלטת, אך אנו יכולים להתייחס אליהם בקבלה. הייז הדגיש כי מדובר בקבלה מובן של קבלת מתנה ולא קבלה סובלנית ופאסיבית של רע הכרחי. קבלה הנובעת מסקרנות, רגישות ואדיבות לעצמי וכן מתוך התפיסה שכל החוויות שלנו הנן תקפות וכדאיות. הוא מציע שיש לבחור לקבל את המתנה השוכנת ברגש, גם אם הוא רגש כואב מתוך חיבוק אוהב של החוויה והבנה של מה ניתן להרוויח ממנה, גם אם החוויה אינה פשוטה. הייז הציע כי בבחירה הזאת ובקבלת הרגש, העבר וההווה כמתנות שיש להן ערך עבורנו, נמצאת שליטה, שכן יש כאן בחירה במקום אליו אנו לוקחים את עצמנו.

הייז מציין גם בהתכתבות שהוא מצר על הבחירה שלו במילה "hopelessness" במושג, מתוך התחושה שאנשים הופכים את הרעיון התהליכי שלו לרגש או שאינם קוראים מלכתחילה את המילה הראשונה בצירוף – creative.

בסוף ההתכתבות, ד"ר חמיאל מביע את הסכמתו עם דבריו של הייז ומספר שה-ACT היא "הפסיכותרפיה הרוחנית אותה אני מחפש הרבה שנים, מאז שהתודעתי בפעם הראשונה ללוגותרפיה של ויקטור פרנקל. בהיותי פסיכולוג צעיר התרגשתי מאוד מתפיסתו הרוחנית ואני משתמש בעקרונותיה ובטכניקות שלה עד היום. ה-ACT עבורי, הולכת עם אותה הרוח ובאופן מסוים משלימה את מה שאין בלוגותרפיה". לדברים אלו מגיב הייז בכך שאם חמיאל הנו אוהד של פרנקל, הרי בטוח ששניהם נמצאים ב"אותה המשבצת".

ד"ר חמיאל המשיך את החלק השני של הרצאתו, שהינו מעבר להתכתבות עם הייז, בשאלה מה הקשר בין ACT לפרנקל?

חמיאל ענה כי היכולת להתבונן מבחוץ על המחשבות והרגשות שלנו כעל אירועים המתרחשים בתודעה שלנו מניחה את קיומו של חלק באדם שאינו מותנה ובעצם אינו מושפע מכלום. חלק זה, הציע ד"ר חמיאל, יכול להיות המימד שהציע פרנקל לאדם - המימד הנואטי-רוחני. חמיאל הציע כי בגל השלישי של ה-CBT יש הנחה לא מדוברת כזאת, בדבר מימד רוחני לאדם.

מקורו של הגל השלישי ל-CBT הינו הבודהיזם וההנחה המבטלת בכלל את קיומו של האני כאינדיבידואל, הסביר חמיאל, אבל סייג כי לדעתו הכוונה היא להתחברות לחלק באדם שמחובר גם לאנשים אחרים, שאינו חלק אינדיבידואלי, אלא חלק שנפרד מהמחשבות האישיות, חלק חופשי שלא תלוי בהיסטוריה העצמית או במחשבות האישיות.

ההבדלים בין גל שני וגל שלישי
ד"ר חמיאל מנה את ההבדלים בין הגל השני לשלישי בגישת ה-CBT: הוא הציע כי הגל השני ל-CBT עוזר לנו להיות הגיוניים, ואילו הגל שלישי, ובתוכו ה-ACT, עוזרים לנו להיות אותנטיים. שיטות הגל השני מנסות לנטרל את הסבל, על ידי שינוי לכאורה של המוקד הנוכחי שלו – העמדות והמחשבות של האדם. כך, הן מנסות לתקן ולהעלים את הסבל. באופן פשטני, ניתן לומר כי הגל השני מתייחס לרגשות לא נעימים כשליליים, כאילו יש ללמוד לווסת, לבטל ולעצור אותם עד לשלב שבו נוכל למנוע את הופעתם. יחד עם זאת, גם בגל השני יש חשיבות למערכת הרגשית שכן זו מספקת לאדם מידע על משמעות המאורעות. מידע זה מאפשר לאדם לתכנן תוכניות להימנעות מסכנה או להתחברות למקורות חיוניים.

לעומת זאת, בגל השלישי של ה-CBT יש קבלה של הפגיעות האנושית. ומתוך כך תהליך של קבלה, הכלה ומחויבות.

דרך נוספת למסגר רעיונות אלו היא כי הגל השני מנסה לגרום לנו להרגיש טוב יותר בעוד שבגל השלישי המטרה היא יותר להרגיש.

הכלה בגל השלישי ל-CBT בכלל וב-ACT בפרט
בעוד שעל קבלה הייז וד"ר חמיאל דיברו בהרחבה בהתכתבות, רעיון ההכלה הינו רעיון מורכב וסמוי, לפי ד"ר חמיאל, ולא נידון בהתכתבות. מתוך כך, הציג אותו חמיאל בשלב זה של הרצאתו.

חמיאל הציע כי על פניו, נדמה כי ב-ACT פשוט עוברים ממצב של קבלה למצב של מחויבות. אבל למעשה, עושים הרבה בתוך התהליך הזה ולהכלה יש חלק חשוב בכך. בתהליך ההכלה מכילים את הרגשות ומפחיתים את ההגנות המונעות את חוויית הרגש הלא נעים.

ד"ר חמיאל הציע כי הרפיה יכולה להיות כלי להכלה וכן ניתן להשתמש בה ככלי לוויסות רגשי.

כלי נוסף להכלה הינו מיינדפולנס, שהינו כלי מרכזי לחיבור לרגע, המאפשר לראות את הדברים עם חמלה ובאופן לא שיפוטי.

מחויבות
ד"ר חמיאל הסביר כי אנחנו רוצים לקבל את רגשותינו ומחשבותינו, אך לבחור את תגובותינו ולא לפעול אוטומטית על פיהם. חלק זה לא נוכח בגל השני ל-CBT, שכן שם אנחנו אמורים לשנות את תכני החשיבה ואת הרגש.

כיצד לבחור איך לפעול?
הגל השני לא מתעסק כל כך בשאלה זו ואילו בגל שלישי יש לנו הנחייה כללית: מניעת הסבל הנובע מרגש לא נעים ורדיפת ההרגשה הנעימה אינם יכולים להיות הקריטריון המרכזי לבחירה בפעולה. להיפך בחירה הנובעת מניסיון להימנע מרגש לא נעים מובילה לחיים של הימנעות וניתוק רגשי. לעומת זאת, כאשר נמנעים מלפעול על פי קריטריון מניעת הסבל, אז אנו אותנטיים ומסוגלים לבחור את הערכים שלנו.

ד"ר חמיאל הציע כי הנאה גם היא אינה יכולה להיות מניע, כי היא תמיד נגמרת. לכן, חמיאל הציע, יש לחשוב על מחויבות כמשהו פשוט יותר בדרך כלל – משהו שאדם מעוניין לעשות ברגע נתון (להציע לבחורה לצאת, להיות מסוגל לדבר בחברה). זו אמורה להיות מטרה התואמת את ערכיו של האדם ומקדמת אותו להשגתם.

חיפוש ערכים מאחורי המטרות
ד"ר חמיאל הציג את שש המידות האוניברסליות על פי הפסיכולוגיה החיובית: חכמה וידע, אומץ, אהבה ואנושיות, צדק, מתינות וריסון, רוחניות ונשגבות.

החיים הופכים לטובים, לתפיסתו של סליגמן, הסביר ד"ר חמיאל, כאשר אדם משתמש בחוזקות המרכזיות שלו למימוש מידות אלו, מדי יום, כדי ליצור אושר אמיתי וסיפוק תדיר. ניתן ללמוד לעשות זאת בכל אחד מתחומי החיים העיקריים. הדרך לעשות זאת היא ראשית כל לזהות, לטפח ולהעצים את החוזקות שלנו (למשל אחריות, אמונה, מנהיגות, יכולת אמפתית, אנליטיות, יכולת אסטרטגית, הגינות ועוד). ולחפש את הכיוון שבו אנחנו יכולים לממש בצורה מרבית את המידות הטובות.

לסיכום, מנה ד"ר חמיאל את הדברים הבעייתיים בגל השני של ה-CBT והציע כי הגל השלישי מבקש לפתור בעיות אלו;

מה בעייתי בגל השני?

  1. חוסר רציונל לעבודה על המחשבות בעזרת המחשבות.

  2. נטייה לווכחנות בדבר הפרשנות "הנכונה" של המציאות.

  3. ישנו קושי לשנות עמדות בסיס, ולעומת זאת, קל יחסית לפתח חמלה.

  4. בניגוד לחשיבה המקובלת, CBT גל שני דורש מיומנות טיפולית גבוהה בגלל הקשיים הללו.

  5. ישנה פשטנות מסוימת בתפיסה של המחשבות כקובעות רגשות.

  6. ביטול לכאורה של המקום של הרגשות השליליים כחלק מהחוויה האותנטית של האדם.

  7. ככל הנראה בחשיפה פאסיבית להפחתת חרדה ישנה פחות למידה.

  8. התעלמות מהתשוקה של האדם, הבאה לידי ביטוי במחשבות ורגשות קיצוניים (במידה מסוימת, הציע חמיאל, ביקורת זו נכונה גם ל-ACT).

  9. התעלמות מדברי הפילוסוף הגדול שפינוזה שאי אפשר לנצח תשוקה בעזרת השכל אלא רק בעזרת תשוקה גדולה ממנה.

הרצאה שנייה: רן אלמוג – ACT בקליפת אגוז – מבוא קצר

אלמוג פתח את הרצאת המבוא שלו בהסבר כי ACT שייכת לגל השלישי של ה-CBT ולמעשה היא המציאה את המושג הזה של "גל שלישי" ל-CBT. השיטה נולדה באמצע שנות ה-80 (1984) במאמרו של הייז Making sense of spirituality אך פרצה לתודעה הפסיכותרפית בסוף שנות ה-90.

הגישה מבוססת על קשיבות וקבלה ומשלבת בין ביהביוריזים סקיניריאני ובין אקזיסטנציאליזם ומסורות רוחניות. ה-ACT בבסיסו הוא לא רק מודל פסיכותרפיה אלא גם פילוסופיית חיים, כאשר מטרתו היא פיתוחה של גמישות פסיכולוגית.

תמצית רעיון ה-ACT נמצא במשפט הבא – זו היכולת להתמקד ברגע ההווה, במחשבות וברגשות ולהכיל אותם, מבלי הצורך בהגנות שאינן נחוצות (An ability to focus on the present moment and the thoughts and feelings it contains without needless defense).

בשלב זה הציג אלמוג את משושה הגמישות הפסיכולוגית המכונה גם מודל Hexaflex (משושה הגמישות). על מרכיביו של משושה זה ניתן למצוא פירוט נוסף בסקירת המערכת בנושא.

מודל Hexaflex (משושה הגמישות)

המעבר מנוקשות פסיכולוגית לגמישות פסיכולוגית
אלמוג הציע כי אפשר לחלק את התהליכים במעבר מנוקשות לגמישות פסיכולוגית, כלומר את התהליכים בדרך למשושה הגמישות, לשתי משפחות מרכזיות - קשיבות ומחוייבות.

1. קשיבות

  • קשיבות תהליך של פיתוח קבלה, שבו אנחנו רוצים לסייע למטופל לעבור מעמדה של הימנעות וניסיון לשליטה ומלחמה בחוויה שלו למקום של קבלה. ההימנעות ממפגש עם החוויה (experiential avoidance) היא האלטרנטיבה לעמדת הקבלה.

  • קבלה - משמעותה הנכונות לאפשר למחשבות, לרגשות, לזיכרונות ולתחושות להיות כפי שהם, תוך ויתור על המאבק וניסיונות השליטה בהם. הבסיס לכך הוא עמדה פרגמטית: יכולת השליטה על הרגשות והמחשבות היא מוגבלת ולעיתים ניסיונות השליטה וההתנגדות אף מחריפים את הבעיה. 

טכניקות לפיתוח יכולת קשיבות וקבלה רגשית

  • לפתוח מקום: שימוש במטאפורות על מנת לעודד קבלה, לפנות מרחב או להרחיב את המיכל הפנימי.

  • לתת רשות: לא צריך לאהוב את זה או לרצות את זה – אלא להרשות ולאפשר לזה להיות איך שזה. המאבק לא עוזר ורק מחריף את הבעיה.

  • מעבר בין הדבקה קוגנטיבית למצב של הפרדה קוגנטיבית: הדבקה קוגנטיבית (Cognitive fusion) היא הנטייה להידבק ולהתמזג עם המחשבה. להתבונן על העולם דרכה במקום להסתכל עליה. זהו רעיון שאינו חדש וכבר בק תיאר אותו, אבל ה-ACT מדגיש אותו. לעומת זאת, הפרדה קוגנטיבית (cognitive defusion) היא פיתוח היכולת להתבנון על המחשבות שלנו ולא דרכן. טכניקה פשוטה היא שימוש בתחילית "אני שם לב שעוברת לי בראש מחשבה ש.." לשם שמירה על מרחק בין המטופל ובין מחשבותיו.

לאחר שהציג אלמוג את החלקים הקשורים לקשיבות במשושה הגמישות: קשיבות לחוויה העכשווית, קבלה והפרדה קוגניטיבית, עבר אלמוג לחלק השני – מחוייבות.

2. מחוייבות

המחויבות מקורה במגע עם ערכים. ערכים הם דברים שיקרים לי ומעוררים בי אכפתיות עמוקה. הערכים הם האופן שבו הייתי רוצה לחיות והאופן שבו הייתי רוצה להתנהג לטווח הארוך. ערך, בשונה ממטרה, הוא לא משהו שאפשר להגיע אליו – הוא פעולה מתמשכת, ולכן כבר עכשיו אני יוכל לחיות את חיי לאור ערך מסוים. הדבר הזה טוען את הטיפול במעין אנרגיה. הערך מאפשר לצקת תוכן ועניין כבר ברגע הנוכחי. אחרי שעוברים תהליך של הבהרת הערכים האישיים, אנחנו מקבלים מצפן שיכול לכוון את התנהגותנו ארוכת הטווח. לשם יצירת מגע עם הערכים של המטופל, ניתן לשאול: "אילו היה קורה קסם ושום דבר לא היה מפריע לך, באיזה אופן היית רוצה להתנהג?" מהדיון על ערכים אנחנו עוברים לפעולה - מפסיביות ותקיעות אל המחויבות לפעול. להיות במגע עם הערכים, לפתח מטרות לנוע לעברן על פי הערכים, לבצע פעולות שיאפשרו להשיג את המטרות.


הרצאה שלישית: ד"ר יפתח יובל – אתגרי תחילת הטיפול ב-ACT: הכנת הקרקע לשינוי משמעותי

ד"ר יובל הציע כי שיטת ה-ACT מאפשרת לנו מסגרת תאורטית מאוד רחבה לעבודה. המודל הכללי של הגמישות הפסיכולוגית מאפשר לדעת מה מתוך השפע האדיר של ההתערבויות שה-CBT מאפשר לנו, אנו רוצים להכניס לטיפול.

ד"ר יובל הדגיש כי טיפול ACT הוא טיפול CBT. הוא הציע כי ACT היא בראש ובראשונה גישה התנהגותית. שאר הרכיבים הטיפוליים חשובים מאוד, אך הם קודם כל נועדו לאפשר את ההתנהגות המחויבת ולעצב את ההתנהגות.

יובל הציג את רעיון ה- Creative hopelessness: ההנחה הבסיסית ב-ACT היא ההנחה של "destructive normality" – כלומר, כי כאב פסיכולוגי הוא חלק בלתי נפרד מהחוויה האנושית ולא ניתן למנוע אותו. עם זאת, גורסת השיטה, בהחלט ניתן להעצים את הכאב ולהפכו לסבל, בדרך כלל על ידי הניסיונות להימנע מהכאב הבלתי נמנע. כלומר – ניסיונות של שליטה והימנעות מסבל מזיקים. הרעיון של Creative hopelessness הוא לא שהמצב הוא חסר תקווה, אלא שהניסיון להימנע מהכאב הוא כזה.

לכן, המטרה הראשונה בטיפול ACT היא להגיע להבנה כי אנחנו לא מסוגלים לנצח את הכאב. עם זאת, זה לא אומר שאנו חסרי אונים, כי אנחנו לא באמת צריכים לנצח. "הפתרון" הוא בעצם להכיר בחוסר התועלת של ניסיונות השליטה ולוותר עליהם.

כמו תמיד ב-CBT, הבנת הרציונל הטיפולי היא חלק חשוב מאוד מהטיפול (פסיכואדיוקציה). באמצעות הבנה זו, קליינטים לומדים להיות "המטפלים של עצמם". על מנת להסביר את זה למטופלים, ניתן לנסות איתם כמה תרגולים ותרגילים מחשבתיים. למשל:

  • לבקש מהם לא לחשוב על ג'ירפה. לאחר דקה לשאול אם היינו מבקשים מהם לא לחשוב על ג'ירפה במשך 24 שעות ואז הם יקבלו מיליון שקלים – האם זה היה קל או קשה יותר? האם הם היו מצליחים? רוב האנשים יגידו שתוספת הסכום הייתה הופכת את המשימה לקשה יותר וכנראה שהם לא היו מצליחים. ולא רק שהם לא היו מצליחים, הם היו חושבים המון על ג'ירפה. פי כמה וכמה יותר מאשר ביום רגיל. למה? כי כשאנחנו מנסים לא לחשוב על משהו, אנחנו למעשה חושבים עליו תוך כדי הניסיון לא לחשוב עליו.
  • ניתן להדגים כי לא מדובר רק במחשבות, אלא גם ברגשות. למשל, אם בשוד בנק שודד יכוון לך אקדח אל הראש ויגיד לך "תירגע או שאני יורה!" - האם זה יעזור לך להירגע או שילחיץ?

לבסוף, ד"ר יובל הציע כי מאוד עוזר לבקש מהמטופל לעשות בכל יום דבר אחד או שניים חדשים. למעשה, הדבר משדר כי המטופל נמצא פה כדי לשנות דברים – אז שיתחיל לשנות דברים (אוכל, לבוש). זה מוסיף רכיב התנהגותי יומיומי בולט, מיד בהתחלת הטיפול.

בנוסף הוא הציע לבקש ממטופלים להקליט את הפגישות. כמו בהרצאות, לפעמים אנו מפספסים או שוכחים דברים. ההקשבה מחדש לטיפול המוקלט עשויה לעורר תובנות. כך המטופל יכול לקבל הזדמנות נדירה להקשיב לעצמו, לחוות הרחקה, הפרדה וקבלה. זו היא אינטראקציה מאוד משמעותית, המאפשרת עיסוק אחר ומיוחד בדברים המרכזיים הכואבים ביותר.

הרצאה רביעית: ורד פורת - מה בין ACT לגישת 12 הצעדים לטיפול בהתמכרויות

פורת הציגה בהרצאתה את הקשר בין גישת שנים עשר הצעדים לטיפול בהתמכרויות לבין ACT. היא סיפרה כי כשהיא נחשפה ל-ACT לראשונה זה היה נשמע לה מאוד מוכר. בתוכנית שנים עשר הצעדים עוסקים הרבה בתפילה ובמדיטציה, במהי הבחירה המדויקת שאליה שואפים. לא פחות מכך - מה שיושב בבסיס הרעיון של שנים עשרה הצעדים, הוא ההודאה בחוסר האונים מול השימוש בחומר שאליו מכורים, תוך זכירת כל ניסיונות השווא להילחם בהתמכרות ולנסות להשתמש ב"רק קצת". זוהי הבנה דיאלקטית שאי אפשר להירפא לגמרי מהתמכרות.

לעיתים, סיפרה פורת, מכור עושה עבודה פנימית בתוכנית, ואז מגיע למטפל שיש לו אמונה שבאמת אפשר לתקן, שאפשר להיות אדם רגיל ושאפשר רק לשתות כוסית אחת. כמובן שהדבר עלול להזיק. לכן, היא מציעה, שיטת ה-ACT מיטיבה עם מכורים, שכן היא לא מציעה אשליה של שליטה מוחלטת וריפוי מהכאב. בניגוד לכך, היא מציעה, בדומה לשיטת שנים עשר הצעדים, החלמה רוחנית.

פורת הציעה כי אם מישהו לא מוכן להתחבר לחוסר אונים, אם מישהו חושב שיש סיכוי שתצמח לו רגל חדשה יום אחד, שהוא ימנע לגמרי מכאב או יחלים לחלוטין מההתמכרות - זה בסדר גמור, אך מקומו לא באף אחת מהגישות הללו.

כך נוצרת דיאלקטיקה של החלמה: לעולם ההתמכרות לא תחלוף, אבל גם אם המוח ימשיך להציע שהיא כן, אנחנו לא חייבים להאמין לו. בניגוד לכך, אנו יכולים לשנות את ההגדרה של החלמה: למשל - שאני אוכל לא להיות במאבק. פורת סיפרה כי היא למדה לאורך השנים על החלמה כי זה לא שהכמיהה נעלמת, אבל אפשר לא להיענות לה.

היא הציעה כי מאוד מקל על מטופלים שמדברים על ההתמכרות כ"מחלה" – זה לא אשמתך, זה מצב נתון.

עד שלא מגיעים להשלמה עם חוסר האונים, אי אפשר להמשיך הלאה. עד שלא מכירים באובדן השליטה על החיים, אי אפשר להמשיך הלאה. אבל אין שום סיבה שההתמכרות הזאת תמנע ממני לחיות חיים מלאים.

הרצאה חמישית: הרב דב בן יעקב-קורצמן – ACT ופסיכוזה: החלמה דרך גמישות פסיכולוגית

הרב בן יעקב-קורצמן עסק בהרצאתו באופן בו המינד משפיע על ההתנהגות האנושית, ובמיוחד באופן בו תפיסתן של מחשבות שליליות ומחשבות פסיכוטיות משפיעה על ההתנהלות עמן ועם המחלות שמובילות למחשבות אלו בקרב הסובלים מפסיכוזה.

הרב שיתף את הקהל בסיפור אישי, שהבהיר איך הוא הצליח לשאוב כוחות ולהתפתח מהתמודדות עם פחדים והתנסויות שונות בחייו. בהקשר זה הוא סיפר כי ה-ACT לימד אותו שפגיעות זה משהו שצריך להוקיר ולא להסתתר מאחוריה. הרב בן יעקב-קורצמן ציטט את אמירתו של הייז, שאמר שדברים הם לא מה שהם, אלא מה שאנחנו חושבים שהם.

בהמשך הרצאתו, הציג הרב בן יעקב-קורצמן את אחד מניסויי ה-RCT המוקדמים של הייז, שהתקיים בקרב אוכלוסייה פסיכוטית. תוצאות המחקר הראו כי לאחר ארבעה מפגשים של ACT, המטופלים הציגו את אותם סימפטומים כפי שהציגו קודם, אבל הסבירות שהם יזדקקו לאשפוז, ירדה ב-50%. שני חוקרים נוספים שיחזרו את הממצאים הללו, מספר שנים לאחר הניסוי של הייז.

הרב בן יעקב-קורצמן הבהיר כי לדידו של הייז, התוצאה היא התהליך. כלומר, הטיפול אינו מתמקד בתוכן, אלא ללמידה של תהליך מתמשך. מטרת העל של תהליך זה היא גמישות פסיכולוגית, כלומר - פתיחות, מודעות ופעילות. הדבר דומה יותר למסע של גילוי, מאשר לחבילה של שיטות המועברת אל המטופל, כאשר המסר העיקרי של ה-ACT הוא שמחשבות שליליות ותחושות שליליות הן לא רעילות מיסודן לרווחתו ובריאותו של האדם. מה שרעיל הוא ההימנעות מחוויות ורגשות, וההיתוך הקוגניטיבי - מיזוג האדם עם המחשבות שלו.

הרצאה שישית: ליאור בירן וד"ר מירית שני סלע - מודל לטיפול קבוצתי במרפאה ציבורית

הרצאתם של בירן וד"ר שני-סלע התחילה בתרגול מיינדפולנס קצר, שאתגר את המשפט "אני מכיר את זה כמו את כף ידי". התרגול לימד את המשתתפים להסתכל על דברים אחרת – ולחפש מודל גמיש המאפשר נקודות מבט חדשות על המוכר והידוע.

לאחר הפתיחה הזו, הציגו בירן וד"ר שני-סלע מודל לטיפול קבוצתי-מרפאתי שהם פיתחו ודרכו עובדים עם מטופלים. המודל מתבסס על פרוטוקול של Mathew Boone מאוניברסיטת קורנל. זהו מודל טרנס-דיאגנוסטי אך גם "טרנס-מצבי" כלומר – בעבודה עם המודל ניתן לטפל במטופלים מאבחנות שונות ובשלבים שונים, יחד – באותה קבוצה. מודל זה מאפשר התמודדות עם רשימות המתנה ארוכות לטיפול.

לכל משתתף בקבוצה יכולה להיות מטרה שונה – הטמעת טיפולים קודמים, יציאה מתקיעות, כניסה לטיפול, התערבות ממוקדת וקצרה שתסייע להתמודדות עם משבר וכן הלאה.

כל מפגש טיפולי אורך כשעה וחצי והטיפול מתקיים ביחס של איש מקצוע אחד וארבעה עד חמישה מטופלים.

הטיפול מכיל בתוכו מעטפת רחבה של תרגול ושיעורי בית. כך למשל: לכל מטופל קלסר, שעמו הוא מגיע איתו לכל המפגשים. בקלסר נמצאים דפי עבודה, דפי תרגול, דפי קריאה וכן הלאה. כמו כן, למטופלים קלטות מיינדפולנס קוליות, שהם מתבקשים לתרגל במהלך השבוע. הפרוטוקול הינו מובנה במיוחד, כולל מצגת וחומרים. בירן וד"ר שני-סלע סיפרו כי המטופלים מגיבים מאוד בחיוב לכך שהם מקבלים דברים ושמכינים עבורם דברים וסיפרו גם שלתחושתם, הדבר מעלה את רמת הרצינות של התרגול בבית.

בדומה לפתיחת ההרצאה, כל פגישה במודל הטיפולי נפתחת בתרגול מיינדפולנס. אחרי התרגול, מבצעים תשאול קצר ואז מעבר על התרגול בבית ושיתוף. במפגשים הראשונים קיים גם חלק פסיכו-חינוכי המסתייע בסרטונים רבים. חלק זה הולך ומתמעט ככל שהמפגשים מתקדמים.

בירן וד"ר שני-סלע תיארו בהרצאה, בקווים כלליים, את המתרחש בכל אחת משתים עשר הפגישות במודל.

לבסוף, הציעו בירן וד"ר שני-סלע חשיבה לעתיד על המודל: הם הציעו לשקול את האפשרות של הטמעת המודל כשירות המוצע למטופלים במרפאות בשגרה, כמו גם את הרעיון כי יש לשקול יישום של המודל במהלך אשפוז.

אודות הסוקר: אסף ליבוביץ

אסף ליבוביץ הוא מתמחה בפסיכולוגיה קלינית, מטפל במכון שדות בתל אביב