חיפוש

נקודת מעבר: ספירת העומר כמשל

פורסם על ידי בטיפולנט

כתב עת מקצועי לפסיכותרפיה 23/19

סקירת הערב העיון אינטימיות, מגדר ומיניות בשיח הטיפולי | החוויה הנפשית בעמדה הסכיזו-פרנואידית | נקודת אי ההפרעה | פסיכופתולוגיה ומצבים מנטליים פרימיטיביים







נקודת מעבר: ספירת העומר כמשל

 

ספירת העומר תסתיים מחר בציון חג השבועות וחג מתן תורה. 49 הימים הנספרים בספירת העומר, סוללים שביל בין חג הפסח המסמל את גאולת הגוף, ובין חג השבועות המסמל את גאולת הנפש. על פי המקורות פעולת הספירה נועדה להזכיר לחקלאי העמל להכין ולטהר את עצמו לקראת קבלת התורה. למעשה באמצעות סימון הימים החולפים נוצר אזור חיץ בין שלב ראשוני למשני, המהווה נקודת מעבר. ההדרגתיות הזו, אשר מאפיינת מנהגים רבים ביהדות, מלמדת אותנו על חשיבותה של תהליכיות בעבודת הנפש. ברוח סימבולית זו ובברכת חג שמח, בחרנו בגיליון הנוכחי להביא מאמרים מגוונים אשר עוסקים בנקודות מעבר ושלבי ביניים בתהליכים פסיכולוגיים.


נפתח עם סקירת ערב העיון של הפורום הישראלי לפסיכואנליזה ולפסיכותרפיה התייחסותית,"הישבו שניים יחדיו בלתי אם נועדו? אינטימיות, מגדר ומיניות בשיח הטיפולי". בהרצאתה בערב דנה אילנה בן חיים, בתהליכי תרגום והחלפת חומרים לא מודעים בין המטפל למטופל. לטענתה, בתהליכים אלו הזדהות מספקת מצע להתפתחות נפשית משמעותית. סנדרה הלוי, אשר התדיינה על ההרצאה, ראתה בה הזמנה חשובה למטפלים לבדוק את המיניות הלא מודעת שלהם עצמם בחדר, ולעבוד איתה לטובת התהליך הטיפולי.


נמשיך עם תקציר מאמרו של רוברט ווסקה אודות החוויה הנפשית בעמדה הסכיזו-פרנואידית. ווסקה שם דגש על מושגים כמו חמדנות ואידאליזציה והוא מנסה לבחון לאורם את היכולת או חוסר היכולת לנוע לעמדה הדפרסיבית. המאמר מתמקד בתיאור מקרה עשיר ומאתגר במיוחד של עבודה עם מטופלת המצויה בעמדה הסכיזו-פרנואידית.


מאמר מרתק נוסף, מביא את סקירת הרצאתה של סמדר שטיינבוק על נקודת אי ההפרעה. שטיינבוק התייחסה לרעיון הויניקוטיאני לפיו לעתים יש למקד את העשייה הטיפולית ב"אי-הפרעה" לחווייתו של המטופל. בתוך כך, היא התייחסה לקושי שלנו כמטפלים שלא למסור מידע או רעיון שעולים בדעתנו ביחס למטופל מסוים, ולזירות הטיפוליות בהן עלינו להיות מודעים במיוחד לקושי זה.


נסיים עם תקציר המאמר פסיכופתולוגיה ומצבים מנטליים פרימיטיביים מאת רוברט קאפר. המאמר מנסה להדגים את הבלבול השוכן בבסיס ההנחה כי מבוגרים פתולוגיים חלו עקב רגרסיה למצב מוקדם או פרימיטיבי. מתוך דיון זה, טוען קאפר כי הדרך לאינטגרציה של חווית המטופל, מצויה בהבנת ההווה ובהבניה מחודשת של העבר האנליטי במונחי העברה.