חיפוש

החוויה הנפשית בעמדה הסכיזו-פרנואידית: תקציר מאמרו של ווסקה

פורסם על ידי צוות בטיפולנט

מבוא

מטופלים רבים מביעים חוסר שביעות רצון כללית מעצמם, מחייהם ומהאנשים הקרובים להם גם לנוכח הצלחות חיצוניות. בחלק מהמקרים מדובר במטופלים אשר חווים את החיים דרך עמדה סכיזואידית פרנואידית או שנעים בין עמדה סכיזואידית פרנואידית לבין עמדה דיכאונית לסירוגין. בשני המקרים הללו המטופלים חשים כי "החיים קורים להם" ללא תחושה של מעורבות עצמית, ובמקביל הם מציבים לעצמם ולאובייקטים שלהם רף ציפיות בלתי אפשרי. שלא במפתיע, מטופלים אלו מתקשים לעיתים לפנות לטיפול, אשר מסמן עבורם כישלון בהשגת שלמות, חווים את המטפל כביקורתי ונוטים לחוות פירושים כהאשמה או תקיפה מילולית, על פני כהבחנה המבוססת על הבנה. מרביתם של מטופלים אלו סבלו טראומה או אכזבה כרונית בילדותם. למעשה לעתים רמות מולדות ונורמליות של אגרסיה, חמדנות ותשוקה לשליטה, מתמזגות בהיבטים סביבתיים ובדינמיקות של הזדהות השלכתית, ומביאות להיווצרותם של חמדנות, אשמה, אובדן ורודפנות פתולוגיות. רגשות ופנטזיות פנימיות אלו מונעים תחושות מתמשכות של סיפוק ושביעות רצון מהעצמי ומאובייקטים. כל טוב או סיפוק נהרסים על ידי חמדנות והופכים לאובדן; הכל מוקרב ונהרס למען המטרה היחידה של מציאת עצמי או אובייקט מושלמים. במאמר הנוכחי, מדגים ווסקה, באמצעות תיאור מקרה את ההתנהלות מתוך עמדה סכיזואידית פרנואידית.

דוגמא קלינית לעמדה הסכיזואידית פרנואידית

נינה פנתה לטיפול לראשונה בחייה בגיל ארבעים, למרות שהיתה מטופלת תרופתית לאורך השנים, הן בתרופות נוגדות דיכאון והן בטיפולים להקלת המיגרנות מהן סבלה. היא טופלה במשך כשלוש שנים במסגרת פסיכואנליזה שכללה שלושה מפגשים שבועיים. במפגשים הראשונים נינה דיברה ללא הרף ובאופן מכני על ההיסטוריה שלה, קשייה הכלכליים, הסימפטומים שלה וחוסר שביעות מבן הזוג "חסר התועלת" שלה ש"לעולם לא התנהג כמו גבר", בזבז את כספה והתעלל בה מבחינה מילולית לדבריה. המטפל סימן, בין היתר, את ציפיותיה הגבוהות מעצמה ומאחרים בהיבטי חיים שונים, אך רק לאחר מספר פגישות נינה ציינה כי הערה זו גרמה לה לחשוב. בדרכה הפטפטנית נינה סיפרה כי הוריה היו אלכוהוליסטים שהרבו לריב, ותיארה תחושות של בלבול, חרדה ופחד בסביבה הכאוטית בה גדלה. ככל שגדלה החלה לבוז להוריה על היותם "כה חלשים", והמטפל פירש את הבוז כמסווה לפגיעה וחוסר האונים. בהמשך נינה תיארה פגיעה מינית על ידי מכר המשפחה בגיל עשר וכניסה של אחותה הבוגרת והיחידה לקומה ממנה טרם התעוררה, כאשר נינה היתה בשנות ה-30. בשלב זה מאורעות אלו תוארו באופן ענייני ולא כחוויות טראומטיות.

כאשר המטפל הסב את תשומת ליבה להיעדר החמלה כלפי עצמה, היא הסבירה זאת בכך שחמלה היא ביטוי לחולשה - בדיוק כפי שראתה את הצורך של בן זוגה בחיבוקים והפגנת רגשות. במקביל, נינה תיארה את יחסיה הקשים עם האחראי עליה בחברה בה עבדה. היא תיארה יחס דורשני ותובעני אשר מרבית העובדים הצליחו "לא לקחת ללב" בעוד שהיא חשה המומה אל מול דרישותיו. המטפל פירש תגובה זו כתגובה של "הרע במיעוטו": במובן מסוים, עדיף היה לנינה לחוות את דורשנותו של האחראי וכך להימנע ממגע מהתובענות והדרשנות שלה עצמה. התקפותיו עליה, בהן יכלה להאשים אותו, היו גרועות פחות מההתקפות שלה על עצמה. תנודות דומות בין התקפה עצמית להשלכת הדרשנות, נתגלו ביחס לדיכאון והמיגרנות של נינה. לעיתים היא האשימה את הרופאים במתן תרופות לא מתאימות, ואת בני משפחתה וחבריה לעבודה בגרימת לחץ מוגזם. במקרים אחרים היא חוותה את עצמה כאשמה, וחשה טיפשה וחלשה על כך שאינה חזקה מבחינה פיסית ומנטלית.

באופן טבעי, הפנטזיות הפנימיות של נינה צבעו את היחסים הטיפוליים ואת ההעברה בפרט. נינה הקפידה להגיע ולשלם בזמן ולהיצמד לכלל האסוציאציות החופשיות, אך גישתה הכללית היתה זהירה ומפוחדת. היא פחדה להיות לנטל וניסתה להיות עצמאית ככל שתוכל כדי להימנע מלהכעיס את המטפל. רק עם הזמן התברר צדו השני של המטבע, היא קינאה באנשים שיכלו לבטא את צרכיהם בחופשיות ולהיענות, אך במקביל התקשתה לשאת את קנאתה באנשים שיכלו להיות חמדניים. היא ניסתה להשמיד ולבטל תחושות אלו של רעב וצורך. ככל שהקרבה ביחסים הטיפוליים גברה ונינה חשה תלויה יותר, היא חוותה את עצמה כפגומה וחשה שאמונה בעצמה מתערער. היא הביעה חשש מהפתיינות של המטפל שגורמת למטופלים לבטוח בו ואז הופכת אותם ל"זומבים שלו"- חסרי מחשבות, חלשים וחסרי אונים. מחשבה זו לוותה בזעם ובמחשבות על הפסקת הטיפול. לאחר כחצי שנה של אנליזה היא הביעה חוסר סבלנות כלפי הטיפול ולעיתים הביעה חששות מתסכולו של המטפל על כך שאינה משתנה מהר מספיק. בתגובה, המטפל סימן כיצד היא חווה אותו כחסר סבלנות כלפיה כפי שהיא חסרת סבלנות כלפי עצמה. לצד זאת, נינה הקפידה להתייחס לקשר הטיפולי כקשר טכני ומכני, והמטפל הדגיש את הצורך שלה לחוש כי היא בשליטה בקשר. עם הזמן הלכה והתבססה הבנתה של נינה כי כאשר אינה יכולה ליצור איחוד מושלם עם שד שכולו מזין, היא נעה לעבר עמדה אדישה, נסוגה ובלתי תלויה אשר מגנה עליה מפני דחייה, בגידה והתקפה.

מאחורי דינמיקות אלו עמדו אשמה רודפנית קשה וחמדנות. נינה היתה מבוהלת מהאפשרות שמשאלותיה החמדניות ירחיקו ממנה כל אחד ועל כן העמידה פנים שהיא עצמאית לגמרי. אך ככל שהכחישה יותר את צרכיה ואת חמדנותה לאובייקט מושלם שיספק את צרכיה לאהבה אינסופית, כך היא חשה חסרת אונים ומיואשת יותר, ללא אובייקט בטוח נגיש. זאת, מאחר והיא ניסתה להרוס את הרעב הרגשי שלה על ידי השתקת צרכיה והשלכתם אל האובייקטים שלה. כאשר נינה חשה רעבה וחמדנית, היא התגברה על כך באמצעות אשמה סדיסטית ודמיינה דחייה וענישה חמורה, ובמקביל ליבתה תחושות של "הכרת תודה על כל מה שיש לי". רק לאחר זמן מה בטיפול היא יכלה להודות ברצון שלה למפגשים נוספים, אך נסוגה במהירות לאחר שהביעה את הצורך. המטפל פירש נסיגה זו כביטוי לפחד מפני התקפה על היותה חמדנית כל כך. בהעברה הנגדית, נראה היה כי נינה משתמש במטפל כדובר של החמדנות והזעם האגרסיבי שלה. היא ניסתה להגן על האובייקט האידיאלי השברירי שלה והעבירה את תחושות הזעם והתסכול אל אחרים, ובפרט אל המטפל. כך, למשל, היא תיארה סיטואציות מחייה הרומנטיים או התעסוקתיים בהן חשה נבגדת או חסוכה, אך מיהרה להדגיש את האגוצנטריות והחמדנות שלה באופן שעורר במטפל צורך להגן על צידקתה ולהאשים את הסובבים אותה. המטפל פירש את האופן בו היא מעבירה אליו את החזקת הזעם והחמדנות, ואת הפיצול בין חמדנות לבין אובדן חסר אונים. הוא ניסה ליצור ראייה אינטגרטיבית יותר אך נינה חוותה פעמים רבות את הפירושים כהתקפות והאשמות. עם זאת, עם הזמן נראה היה כי היא מסוגלת יותר ויותר לשאת את האובדן המכאיב של האובייקט האידיאלי והעצמי האידיאלי.

בהיבט התוך נפשי, נינה נאבקה בתחושות נחיתות ונטישה לצד תחושות זעם וחמדנות. בהיבט הבין אישי, היא היתה כנועה ומזוכיסטית כמו גם אגרסיבית ויהירה. בהתאם, בתחום הזוגי נינה עברה בין מערכות יחסים בעלות דפוס דומה. הכרטיס האישי שלה באתרי ההכרויות היה דורשני ("אישה בררנית מחפשת... לא מתפשרת על פחות!") והגברים איתם החלה לצאת נחוו תחילה באופן אידיאלי. היא הציעה להם לגור איתה תוך זמן קצר והרבתה לקנות להם בגדים ומתנות באופן שטיפח את תחושתה כי היא מחזיקה באובייקט המושלם. כאשר החלו להופיע סימני אזהרה (שתיינות, התמכרות להימורים, פוגענות מילולית, נצלנות כספית) היא ניסתה להסבירם באופן רציונלי, להכחיש אותם או להאשים את עצמה ובסופם של שלושה קשרי אירוסין שהתפרקו, נותרה מרוששת. למעשה, היא החלה לפקפק בבני הזוג שבחרה רק לאחר שהיתה מחוייבת אליהם באופן עמוק, אך גם אז היתה מודעת רק באופן חלקי ביותר לבעיותיהם הרציניות והתייחסה בעיקר לביטויים מינוריים יחסית שלהם כאי הורדה של הזבל לאחר שהיא ניקתה את כל הבית, השארת מיכל הדלק ריק לאחר שהשאילה להם את מכוניתה או אי הבאה של כרטיס ברכה ליום ההולדת. האופן בו היא עצמה התעקשה לראות בגברים הפוגעים את האובייקט האידיאלי המשיך להיות נסתר מעיניה. עם הזמן דפוס זה הובן כחיפוש נואש אחר אובייקט אידיאלי שיציע אהבה חסרת גבולות. חיפוש אשר הביא אותה להתחבר לגברים אשר השלו אותה, כאשר היא שרויה במצב אקסטטי בו היא רוצה עוד ועוד מהאובייקט האידיאלי. הדחף החמדני הביא אותה להישען על מנגנון של פיצול ובהתאם, כל רמז לפגם ב"אובייקט האידיאלי" הושלך החוצה באופן שאפשר לה להמשיך ולראות את בן הזוג באופן אידיאלי.

חמדנות, התקדמות וסכנות הגדילה

במונחיה של קליין חמדנות היא דרישה בלתי ריאלית לדבר שמעבר ליכולתו של האובייקט לספק. האגו החמדני מתעלם ממה שזמין באופן ריאלי וממשיך לחפש אחר עוד ועוד באופן אגרסיבי ונואש, אשר מתעלם מההשפעות ההרסניות על העצמי ועל האובייקט. נינה הציבה דרישות לא ריאליות וחמדניות מהאובייקטים שלה וניסתה לכפות אותן באופן כוחני אשר בסופו של דבר הביא אותה למפגש מכאיב עם האובדן והנטישה הרודפנית מהם פחדה. ראיית האובייקט רק כשד ממנו ניתן לאכול ובו ניתן לשלוט, ללא חמלה על רגשות האחר, הוא מאפיין של העמדה הסכיזואידית פרנואידית. האובייקט נחווה כשייך לאגו וכהרחבה של העצמי. דרך הזדהות השלכתית, החוויה הנפשית ההפוכה מתקיימת גם כן ומביאה לתחושות פרנואידיות של השתלטות ושימוש על ידי האובייקט. כתוצאה מכך, נינה חשה מנוצלת, היא ציפתה לקבל אהבה אוטומטית בתמורה לאהבתה ונתינתה. לכן, היא חשה כקורבן פגוע על פני השטח, אך מתחת לפני השטח זעמה על כך שהשד בו בחרה לא שפע אהבה טהורה באופן מיידי. כלומר, אגו טורפני וחמדני הסתתר תחת מסווה מזוכיסטי.

דברים השתנו עם השנים. נינה עדיין התקשתה לקבל פירושים וניסתה לשלוט ביחסים הטיפוליים, ועדיין חיפשה אחר אהבה באופן חמדני והרסני אשר ביטל את נפרדותו ואת זהותו הייחודית של האובייקט. היא התקדמה לאט ובאופן הדרגתי אך הפנטזיות והקונפליקטים הפנימיים שלה לא נפתרו במלואם, כפי שקורה לא פעם במקרים של חמדנות פתולוגית והאובדן הפרימיטיבי השוכן תחתיה. עם הזמן נינה הסתמכה פחות על דפוס הנתינה המזוכיסטית, סיימה מהר יותר יחסים הרסניים ולכן גם נפגעה פחות מאובדנם. עם זאת, ככל שהשתמשה פחות בהגנות המזוכיסטיות, כך היא חשה זועמת יותר, זכאית ליותר וחשה כי זכותה לשלוט לא רק באובייקט האידיאלי אלא גם בדימויה העצמי כמושלמת. היא הפכה דורשנית יותר כלפי בני זוג והציגה שאלות תובעניות כבר בדייט הראשון ("אתה מסוגל לספק לי את אורח החיים שאני מעוניינת בו?"). התוצאה היתה שמרבית הגברים לא יצרו איתה קשר נוסף, או שחוו את יהירותה כביטוי לפגיעותה, הבטיחו לה הבטחות אלף לילה ולילה והשתמשו בכך לטובתם. ללא ההגנה המזוכיסטית, הפנטזיות ורגשות האובדן וההיכחדות התחזקו, ובהתאם התחזקו גם דרישותיה החמדניות והאגרסיביות של נינה להבטחת אמינות ואהבה מושלמת. גישת ה"הכל או לא כלום" החמדנית של נינה צבעה גם את יחסי ההעברה. היא רצתה לשמור על הפנטזיות וסירבה לקבל את המציאות איתה הפגישו אותה הפירושים: "בדייט הבא דברים יראו אחרת", היא הצהירה, "אני מציבה גבולות כדי לא להיפגע אבל יש לי זכות להיות נאהבת ואני אגרום לזה לקרות!". סגנון ההתקשרות שלה הן לבני זוגה והן למטפל היו מסוג של התקשרות דביקה (clinging). היא הקפידה על הגעה ותשלום סדירים והודיעה על שינויי לוח זמנים חודשים מראש, התנהלות אותה המטפל חווה הן כביטוי לשליטה והן כהגנה עליו מפני הרסנותה וחמדנותה; מעין קסם מאגי שהגן עליה מפני אובדן. היא מיהרה לסגת כאשר היבטים אלו פורשו, אך עם הזמן התקדמה והפכה מסופקת יותר.

לאחר מספר שנים באנליזה נינה יכלה לחקור ולהתבונן בפנטזיות והרגשות שלה. "הרגשתי כל כך מוזנחת ולא חשובה להורים שלי", היא תיארה, "זה היה גרוע הרבה יותר מהמכות. כל כך רציתי את האהבה שלהם, זה היה בלתי נסבל. חיכיתי שהם יאהבו אותי אבל זה לא קרה אף פעם ועכשיו אני מבינה שאני רק מחכה למישהו שימלא את החלל הזה, לא משנה מי זה יהיה, כי בלי זה אני מרגישה אבודה. כל כך אבודה". יחד עם זאת, גדילה זו עוכבה על ידי חמדנותה של נינה. היא פגשה גבר נוסף שהבטיח לה את העולם כולו ושכנע אותה לרכוש בית באירופה ולרשום אותו על שמו. התערבות המטפל היתה חסרת תועלת מאחר ודבר לא יכל לעצור את נינה שחשה שזו אהבה ממבט ראשון, התאמה מושלמת. העובדה שהם אהבו את אותו הצבע ונהנו ממאכלים דומים ומאותה המוסיקה לא היתה אינדיקציה לאפשרות להסתדר זה עם זו אלא "עדות חזקה למשהו מאוד, מאוד מיוחד". לאחר מספר חודשים נינה סיימה את הקשר כאשר הבינה כי היא מנוצלת על ידי בן הזוג, אך ההבנה היתה מאוחרת מדי. היא נאלצה לשלם על הבית שהיה רשום על שמו ולנסוע לאירופה כדי לטפל במאבק המשפטי. הכישלון בהשגת אובייקט אידיאלי, הבגידה על ידי האובייקט האידיאלי המדומה וראיית עצמה ככל כך בלתי מושלמת היו ממוטטים. היא אמרה כי היא מוותרת על עצמה, על האנליזה ועל התקווה למציאת בן זוג. היה עצוב לראות אותה כך, והתחושה היתה כי גם הטיפול הופך לכישלון נוסף ואובדן נוסף של אובייקט אידיאלי אליו ייחלה. אילו היתה נשארת באנליזה, ייתכן והיתה מצליחה להשתמש בהתמוטטות טוטלית זו כדרך לתחילת אבל על האובייקט האידיאלי האבוד. מספר חודשים לאחר סיום האנליזה נינה שלחה למטפל מכתב בו סיפרה שהיא יוצאת למעט דייטים, אך רב הזמן חשה ריקה ומדוכאת. הקשר שלה עם המטפל היה פיסה קטנה של ביטחון שנשאה עמה בג'ונגל של תחושות כישלון ורעב אינסופי לאובייקט אידיאלי, מזין כולו.

דיון

מטופלים כמו נינה אינם מסוגלים לשאת את נזקקותם וחמדנותם. תחילה, נינה ביטאה דאגה שלא להכביד על האובייקט שלה אך ככל שדאגה פסאודו-דכאונית זו נחקרה באנליזה, נחשפו פחדים פרנואידיים יותר. לרצות יותר מדי מהאובייקט נחווה כאפשרות לפגוע בו באופן שיהפוך אותו מאוהב לנוטש מסוכן, וזו אחת הסיבות להיעדר תקווה לאפשרות של תיקון במקרה של קונפליקט. שנאתו וחמדנותו של האגו מאפילים על הצורך בתיקון, ובו זמנית האגרסיה והחמדנות מושלכים אל האובייקט כך שהאגו חש נרדף ומאוים. לכן קשה כל כך לערוך אנליזה למטופלים אלו. דרך הזדהות השלכתית, הם מכחישים במהרה את בעלותם על החמדנות אשר יצרה את פנטזיות האובדן והרודפנות הפרימיטיביות. הם חשים כי הודאה ברגשות אלו שווה לפעולה אשר תביא למימוש הנטישה וההכחדה ולכן מכחישים אותם ומתגוננים מפניהם באופן פרנואידי. מטופלים מסוגה של נינה קשים לטיפול ומעוררים תגובות העברה נגדית חזקות ביותר. הם נאבקים ליצור ולאחוז באובייקט ועצמי אידיאליים וכך מתרחקים פעמים רבות מעניין אמתי ביצירת שינוי. שינוי משמעו הודאה בכישלון כאדם, בחוסר יכולת להסתדר ללא האובייקט ובהיות האדם חשוף למתקפות ודרישות סדיסטיות לשלמות של האובייקט. מטופלים אלו חווים את המטפל כמבקש מהם לוותר על דבר מה שחיוני להישרדותם ולכן הוא הופך, בפנטזיה, למכשול נוסף העומד בדרך אל השלמות. בו זמנית, החמדנות הורסת כל תובנה ואינטימיות הנוצרות באנליזה. הרעב ל"עוד" מתערבב באגרסיה האוראלית העומדת בבסיס החמדנות ומקשה על הפנמת ושימור האובייקט הטוב, כולל המטפל. החמדנות האוראלית מונעת את מעגל ההתפתחות הנורמלי של שימוש בפיצול, בדומה לאופן בו קליין תיארה כי קנאה משחיתה את האפשרות לתהליך נורמטיבי של פיצול. לכן, אובייקטים טובים מותקפים ועוברים דה-וולואציה בדיוק כמו אובייקטים רעים, כך שהאגו נותר עם מעט מאוד דברים יקרים להיצמד אליהם.

במבט לאחור המטפל מתאר כי היו דברים שהיה עושה אחרת. הוא חש כי ההעברה הנגדית הביאה אותו לקוות לעצמי ואובייקט אידיאליים בדומה לנינה. דרך הזדהות השלכתית, הוא חש כי עליו לפרש באופן מדויק ומוצלח יותר, וכי על נינה לקחת אל תוכו את הערותיו המסייעות בנכונות רבה יותר. לחץ הדדי זה להצלחה הגביל את הטיפול ובדיעבד, המטפל חש כי היה עליו לפרש יותר את האימפוטנציה וחוסר האונים המשותפים כהיבט של הקושי סביב חמדנות. במקרים רבים מטופלים כנינה חוו חוסר מוקדם באובייקט טוב ונחשפו לטראומות שונות כגירושים, אלכוהוליזם, הזנחה, פגיעה מינית, הורות משתלטת, סחטנות רגשית ודפוסים משפחתיים פתולוגיים. באופן נורמלי יש צורך במספיק חוויות עם אובייקט טוב בכדי לאזן את הרמה הנורמלית של פנטזיות וחוויות של אובייקטים פנימיים רעים, אך מטופלים אלו לא זכו למספיק התנסויות חיוביות שיאפשרו איזון כזה. למעשה, מטופלים כנינה יכולים להיחשב לבעלי ארגון אישיות גבולי או פסיכוטי, אך בכל המקרים ניתן לראות אותם גם כנרקיסיסטיים. עבור קליין נרקיסיזם קשור לאיחוד האומניפוטנטי של השליטה באובייקט, במקום למצב חסר אובייקט. קליין (1946) ורוזנפלד (1964) בחנו את הדרך בה האומניפוטנטיות הנרקיסיסטית מערפלת או הורסת את הגבולות בין העצמי לאובייקט. סגל (1983) הציעה כי נרקיסיזם הוא לעיתים הגנה מתחושות קנאה וככזה הוא קשור לדחף המוות. במילים אחרות, האגו מזהה את מקור הטוב כחיצוני ובלתי ניתן להשגה ו"הופך" את החוויה באופן שמונע כעס על האובייקט ויוצר תחושה של יכולת מוחלטת לאספקה עצמית: מוטב לסרב לחיים מאשר להיאלץ לבקש אותם. עבור האגו הפרנואידי-סכיזואידי החוויה היא שאם אי אפשר לשלוט במשחק למה בכלל לטרוח להשתתף בו.

ווסקה מציע כי תפיסות אלו רלוונטיות גם לגבי חמדנות, עם הבדל משמעותי אחד. מטופלים חמדניים בדרך כלל אינם מסוגלים להכיל, להסוות או להדחיק את רגשותיהם החמדניים ולכן הם נעים בין נסיגה נרקיסיסטית לבין תובענות זועמת. חמדנותה של נינה היתה נרקיסיסטית מאחר והיא לא חיפשה אחר פרטנר מתאים בעל אישיות משל עצמו, אלא חיפשה באופן נואש שליטה על אדם שיענה על כל דרישותיה הספציפיות. החמדנות הרבה דחקה אותה לאקטינג אאוט של פנטזיות אלימות ונואשות אלו. פנטזיות הנטישה, האובדן והרודפנות שלה היו חמורות ובהתאם, חיזקו את חמדנותה ואת הצורך שלה לשליטה באובייקט. עקב תחושות פרימיטיביות של חמדנות, אובדן ואשמה, מטופלים כנינה נמנעים מיצירת קשר או קונפליקט עם האובייקטים שלהם באמצעות אידיאליזציה. כתוצאה מכך, הם מוצאים עצמם שוב ושוב ללא יכולת לעמוד בציפיות שהציבו. הם ממשיכים לקבוע רף גבוה של תשוקה ולהגן על האובייקט מהרס ועל עצמם מנקמנותו הסדיסטית של האובייקט. בפנטזיה פרימיטיבית זו של אשמה רודפנית ואובדן, האגו מחסל את האובייקט האידיאלי והשברירי בחמדנותו ובאגרסיביות שלו, רק כדי למצוא עצמו בסופו של דבר רדוף על ידי זעמו של האובייקט שהפך לעוין. כתוצאה מכך, מטופלים אלו מרגישים שלעולם אינם טובים דיים ושיאכזבו ויפגעו על ידי אחרים כאשר לא יעמדו בציפיותיהם. בו זמנית, הם מפחדים מפני דחייה וביקורת וייטו להתקיף את עצמם כדי להימנע מתקיפה בלתי צפויה מבחוץ. כותבים נוספים אשר עסקו בנושא של חמדנות הניחו כי היא מעורבת ברגשות אגרסיביים וקונפליקטואלים נוספים, וכי מדובר בחוויה נפשית נורמטיבית כל עוד אינה מועצמת ומעוותת דרך המפגש שלה עם גורמים פנימיים וחיצוניים. בהתפתחות הנורמטיבית הסערות הפנימיות של חמדנות, קנאה ושנאה מווסתות בעזרת חוויות חיוביות ממשיות ומופנמות עם האובייקט הטוב. מטופלים כנינה לא קיבלו מהאובייקטים שלהם סיוע זה וכמבוגרים הם ממשיכים לחוות את העולם דרך עדשות של חמדנות, אכזבה ואובדן רודפני. מאחר שכך החמדנות "מתודלקת" והם דורשים הכל מעצמם ומאחרים. במובן זה, הגבולות בין טוב, רע, עצמי ואובייקט מטושטשים. בהתאם, בתהליך הטיפולי הם מסיטים הצידה פירושים כלא חשובים או לא מספיק טובים, מתלוננים על כך שאינם מקבלים מספיק פידבק מהמטפל ומשמרים את החוויה של לא לקבל מספיק.

ביבליוגרפיה

Greed, idealization, and the paranoid-schizoid experience of insatiability. Waska, Robert. The Scandinavian Psychoanalytic Review, Vol 26(1), 2003, 41-50.