5/6/26
אחת העדשות השקופות ביותר, ובה בעת המשפיעות ביותר על המעשה הטיפולי, היא התרבות בה אנו מעוגנים. מבט קליני רגיש-תרבות מגלה כיצד התרבות טווה את תפיסות היסוד שלנו, החל מהגדרותיהן של בריאות ופתולוגיה ועד לאפיון הדינמיקה בחדר.
ההכרה בממד זה מזמינה התבוננות אינטגרטיבית, בעולם התוך-נפשי כמו גם בהקשרים המשפחתיים והקהילתיים, ומתווה דרך למענה טיפולי עשיר ומדויק. כך, אל מול סוגיות של שברי הגירה, היטמעות או פערי תרבות בקשר הטיפולי, שאלות של זהות ואובדן עשויות להפוך לקרקע פורייה של צמיחה והתפתחות.
דרך שזירה של תיאוריה, מחקר ופרקטיקה, אסופת התכנים שלפניכם מבקשת לבחון את ההיבט הבין-תרבותי בחדר הטיפולים, ולהציע כלים לכינון מרחב טיפולי קשוב ורגיש.
נפתח עם הרצאה מאת פרופ' גליה צבר ואורנה סולומון – "טיפול רגיש תרבות והגירה- מגוון עקרונות והיבטים" שנערכה מטעם מכון מפרשים ומרכז חוסן שדרות. פרופ' צבר בחנה את יחסי הגומלין בין הגירה, בריאות וטיפול נפשי, תוך הישענות על ידע מחקרי נרחב. בהמשך, הציגה סלומון מאפיינים, עקרונות וכלים לעבודה טיפולית רגישת תרבות עם בני העדה האתיופית והדגימה עבודה זו דרך טיפול באומנות.
.png)
נמשיך עם פרק לקריאה מאת פרופ' מרואן דוירי – "פסיכותרפיה בראייה בין-תרבותית" מתוך ספרו "מפסיכואנליזה לתרבות-אנליזה" בהוצאות מכון מופ"ת. בפרק זה, נבחנות המגבלות והקשיים ביישום פסיכותרפיה הנשענת על ערכים ליברליים ואינדיבידואלים בקרב מטופלים מתרבויות מסורתיות. לאורך הפרק, מציג פרופ' דוירי קווים מנחים להתאמת הפסיכותרפיה המערבית לתרבויות מסורתיות וקולקטיביות, תוך התייחסות לפירושי העברה והתנגדות.
נעבור למאמרה של לינה ליפשיץ רוזין – "המלחמה באוקראינה: מפגש טיפולי בין-תרבותי בעת מלחמה". במאמר, מציגה ליפשיץ רוזין את עבודתה עם קבוצה של פסיכולוגיות אוקראיניות שליוותה לאחר פרוץ המלחמה באוקראינה, אשר היו חשופות לאירועים טראומטיים ועבדו תחת אש. בכתיבתה, בוחנת ליפשיץ רוזין את חוויית המטפלת במפגש טיפולי בין-תרבותי בעת מלחמה, ומתייחסת להיבטים של העברה נגדית, שפה, הגירה, זהות ועוד.
.png)
נמשיך עם פרק לקריאה מאת דוד קיטרון – "העברה והעברה נגדית בפסיכותרפיה המנוהלת בשפה זרה" מתוך ספרו "משא הנפש" בהוצאת רסלינג. בפרק, דן קיטרון במאפיינים של טיפול המנוהל בשפת האם של המטופל כאשר זו אינה שפת האם של המטפל, מצב הנפוץ בטיפול בעולים חדשים. תוך הישענות על כתיבה תיאורטית והבאת דוגמאות קלינית של עולים מצרפת, מוצגות סוגיות של שליטה, רגרסיה, אוטונומיה וספרציה–אינדיבידואציה בטיפולים אלו.
נעבור להרצאתו של ד"ר איאד חאטום – "מאפייני המטפל וקומפטנטיות רב-תרבותית כמנבאים ברית טיפולית ותוצאות טיפול" אשר ניתנה במסגרת "הכנס השנתי של הקבוצה הישראלית למחקר בפסיכותרפיה (SPR-IL)" מטעם מרכז פרויד, האוניברסיטה העברית ומכון מפרשים. בהרצאה, בחן ד"ר חאטום את הקשר בין מידת הפתיחות של המטפל לרב-תרבותיות והשימוש במיומנויות רב-תרבותיות, לבין חוזק הברית הטיפולית והצלחת הטיפול, תוך התייחסות למאפייני הפנייה והטיפול הפסיכולוגי בקרב ערביי ישראל.
נסיים עם הרצאתה של חני סידיס – "'את החוויה שלי הם לא מבינים': רב תרבותיות בטיפול בפגיעות מיניות", מתוך הכנס "מיניות ופוגענות בעידן ה-MeToo" שנערך מטעם האיגוד הישראלי הרב-תחומי לפסיכותרפיה. בהרצאה, ביקשה סידיס לדון באתגרי העבודה הקלינית עם נשים יוצאות אתיופיה אשר נפגעו מינית. בדבריה, בחנה סידיס את האופן בו התרבות משפיעה על היחיד ועל תפיסת המיניות, כמו גם על אופן ההתייחסות לפגיעות מיניות.
