במסגרת הרצאתה, הציגה מעיין מולמן ליכטר ממצאים ממחקר שביצעה בהנחייתם של ד"ר יונתן הנדלזלץ וד"ר סיגל לוי, אשר ביקש לבחון את הקשר בין התקשרות לא בטוחה (חרדה ונמנעת) לבין דיכאון לאחר לידה. זאת, לאור ידע מחקרי לפיו אמהות שתינוקן שהה בתינוקיה בזמן האשפוז במחלקת יולדות, סבלו יותר מסימפטומים של דיכאון לאחר לידה לעומת אמהות לתינוקות ששהו בביות מלא (ליד מיטת האם 24 שעות ביממה). מטרת המחקר הנוכחי, הייתה להציע את הביות כמשתנה ממתן בקשר שבין התקשרות לבין דיכאון לאחר לידה. אכן, מולמן ליכטר הסבירה כי ממצאי המחקר מצביעים על קשר בין ביות חלקי והתקשרות לא בטוחה לבין תסמינים גבוהים יותר של דיכאון לאחר לידה. בנוסף, נמצאה אינטראקציה כך שבתנאי ביות מלא לא נמצא קשר בין התקשרות לא בטוחה לבין דיכאון לאחר לידה; זאת לעומת ביות חלקי, בו ככל שההתקשרות הייתה יותר חרדה או נמנעת, כך נמצאו רמות גבוהות יותר של סימפטומי דיכאון לאחר לידה. מולמן ליכטר הציעה כי ניתן להסיק ממחקר זה שקרבה פיזית לאחר הלידה, בדמות ביות מלא, יכולה להוות גורם חוסן אפשרי בפני דיכאון לאחר לידה, במיוחד עבור אמהות עם התקשרות חרדה או נמנעת.
